חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – האיסור להפנות את הגב לספר התורה

דרך כבוד שלא להפנות את הגב כלפי הקודש. וכך היה עושה הכהן הגדול בעת שהיה יוצא מקודש הקודשים, שלא היה מפנה את גבו ויוצא, אלא יוצא כשפניו אל הקודש. וכן הכהנים והלויים, בעת שהיו נפטרים לביתם, היו הולכים ופניהם אל הקודש. גם תלמיד הנפטר מרבו המובהק, לא יפנה לו את גבו וילך, אלא ייפטר ממנו כשפניו כלפי רבו (יומא נג, א). ואם כלפי הרב אסור להפנות את הגב, קל וחומר שאין להפנות את הגב לספר התורה.

הפנים הם עיקר האדם, בפנים נמצאים החושים שעל ידם האדם מתקשר אל מה שסובב אותו, העיניים רואות, האוזניים המכוונות קדימה שומעות, האף מריח והפה מדבר. כאשר אדם מסובב גבו אל דבר מה, סימן שהוא מתעלם ממנו. וכיוון שהקודש צריך להיות תמיד בראש מעיינינו, לפיכך אסור להפנות את הגב לספר התורה בשעה שעומדים לפניו או בשעה שמוליכים אותו ממקום למקום.

אם ספר התורה מונח על מקום גבוה מעשרה טפחים או בתוך ארון, כיוון שהוא נמצא ברשות אחרת, אין איסור להפנות את הגב כלפיו. ולכן מותר לרב שדורש לפני הקהל לעמוד כשגבו לארון הקודש, שהואיל וספרי התורה שבו מונחים שם על מקום גבוה מעשרה טפחים, ובנוסף לכך הארון סגור והוא רשות בפני עצמה, אין בזה פגיעה בכבוד התורה. וזו הסיבה שמותר למי שהולך בבית הכנסת, ללכת מכיוון ארון הקודש אל הפתח אף שגבו כלפי ארון הקודש.

אבל באופן קבוע, למרות שארון הקודש סגור והספרים שבו מונחים על מקום גבוה עשרה טפחים, אין לקבוע מקומות ישיבה שאחוריהם כלפי ארון הקודש. וכן נוהגים בכל בתי הכנסת, שמקומות הישיבה שבין הבימה לארון הקודש מכוונים כשאחוריהם לבימה ופניהם לארון הקודש, שהואיל והספרים מונחים באופן קבוע בארון הקודש, אין לסדר את הכסאות כשגביהם כלפיו. ובעת קריאת התורה וההפטרה מותר ליושבים שם לשבת במקומם אף שגבם כלפי הספר, מפני שבאותה שעה הספר מונח במקומו הראוי לו בכבוד על הבימה, ורק לשעה קלה יוצא שגבם כלפי הספר.[2]


[2]. בשו"ע יו"ד רפב, א, מבואר שאם הספר מונח על מקום גבוה עשרה טפחים, אין איסור להפנות את הגב כלפיו. ואף שבחוות יאיר קפ"ד כתב שהספר צריך להיות י' טפחים מעל ראשו. רוה"פ לא הסכימו לדבריו, וכן מפורש בתשובת הרמב"ם פאר הדור ע"ח שהכוונה לגובה י' טפחים מהרצפה. וכ"כ נשמת אדם ג, ג.

בט"ז יו"ד רפב, א, מבואר שמותר לרבנים לדרוש כשגבם לארון הקודש כיוון שהארון הוא רשות בפני עצמה. ורבים נוהגים לנשק את ארון הקודש קודם שמפנים אליו את גבם על מנת לדרוש, ומנהג יפה הוא, שיש בזה גם נטילת רשות מגבוה לדבר, וגם מעין בקשת מחילה מארון הקודש שמפנים אליו את גבם. כתב בט"ז או"ח קנ, ב, בשם הלבוש, שאין לסדר מקומות כשגבם כלפי ארון הקודש. ובשעה"צ קנ, יג, באר ע"פ הפמ"ג, שהסיבה לאיסור מפני שזה דרך קבע. ועיין בשו"ת מנח"י ה, עח, ויחו"ד ג, יט.

בבית המדרש, לצורך הלימוד יושבים לפעמים סביב שולחן, ויש שגבם כלפי ארון הקודש. ואין בזה איסור, מפני שהארון הוא רשות בפני עצמה, ואין זה נחשב כמי שמפנה את גבו ממש לספר התורה. וגם אין מניחים שם את הכסא דרך קבע, אלא רק בשעת הלימוד. אמנם נכון כשאפשר, שלא לשבת ממש בסמיכות לארון הקודש (בשורה הראשונה) כשהגב כלפיו.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן