ההבדל הבולט בין נשים לגברים ביחס למצוות התורה, נעוץ בכלל המפורסם – שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. כדי לבאר כלל זה, צריך להסביר תחילה שמצוות התורה מתחלקות לשני חלקים עיקריים, מצוות 'עשה' ומצוות 'לא תעשה' (חיובים ואיסורים), מה צריך לעשות ומה אסור לעשות. כדוגמה למצוות 'לא תעשה' נזכיר כמה מצוות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא להעיד עדות שקר, לא לספר לשון הרע, לא ללבוש בגדי שעטנז, ואלו כמובן רק דוגמאות מתוך שלוש מאות שישים וחמש מצוות 'לא תעשה' שבתורה. בכל אופן לענייננו, אין הבדל בין נשים לגברים במצוות 'לא תעשה', ואיסורי התורה מכוונים לגברים ולנשים כאחד.
לא כן הדין במצוות 'עשה', אשר לגביהן נאמר הכלל, שנשים פטורות ממצוות 'עשה שהזמן גרמן'. כלומר, ישנם שני סוגים של מצוות 'עשה', האחד מצוות שאינן תלויות בזמן, כגון: האמונה בה', מצוות ואהבת לרעך כמוך, כבד את אביך ואת אמך, שהן כמעט כל מצוות עשה. ויש סוג אחר של מצוות שהוא תלוי בזמן, כמו מצוות נטילת לולב, שמתקיימת בחג הסוכות ותקיעת שופר בראש השנה. ומהמצוות האלו שהן תלויות בזמן נשים פטורות.
ראוי לציין, שמצוות העשה שתלויות בזמן הן מיעוט קטן ביחס לשאר מצוות העשה. בנוסף לכך, יש לכלל זה יוצאים מהכלל רבים, ולכן ישנן מצוות עשה שתלויות בזמן שנשים חייבות בהן, כדוגמת קידוש בשבת וכל מצוות ליל הסדר. בפועל ישנן שמונה מצוות עשה שתלויות בזמן שנשים פטורות מהן (פנה"ל תפילת נשים ב, ז).
למעשה, על פי הכלל שלמדנו, נשים פטורות ממצוות הציצית, הואיל וחיוב הציצית הוא רק ביום ולא בלילה, וממילא מצוות הציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמה שנשים פטורות ממנה (מנחות מג, א; שו"ע או"ח יז, ב). וכן הדין לגבי מצוות תפילין, שהואיל ובשבת אין מניחים תפילין, היא תלויה בזמן של ימות החול ונשים פטורות ממנה (שו"ע או"ח לח, ג, ודין תפילין לנשים יבואר להלן ט, יג).
עם זאת, נשים שרוצות להתעטף בטלית, רשאיות לעשות כן בצנעה, ולמנהג אשכנז יברכו ולמנהג ספרד לא יברכו.[3]
ובשו"ע יז, א: "נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא. הגה: ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא (תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקדושין), אך מיחזי כיוהרה, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא (אגור סימן כ"ז) פירוש אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית". הרי שאין כאן חשש לאיסור הלכתי מטעם כלאיים או 'לא ילבש', אלא רק מפני שנראה כיוהרה כתב הרמ"א שאין להן ללבוש.
ובאגרות משה או"ח ד, מט, כתב תשובה יסודית ועיקר דבריו, שאם מגמת האשה להתעטף בציצית לשם שמים, הרי היא רשאית ויש לה שכר על כך. ותיקח בגד שיהיה שונה מטלית של גברים (אפשר לשנות בצבע הטלית). ולמנהג אשכנז רשאיות לברך. אבל אם היא רוצה להתעטף בציצית מתוך השפעה חיצונית, ומגמתה ללחום את מלחמת הפמיניזם, ורוצה להכניס את מלחמתן כדי להתמרמר ולשנות את דיני התורה, הרי שיש בזה כפירה בתורה ואין לה חלק בעולם הבא. ע"כ. לפיכך נראה שאשה שרוצה להתעטף בציצית לשם שמיים תתעטף בצנעה, ובזה אין חשש יוהרה, ואין בזה ביטוי של התמרמרות על ההלכה והמסורת. ואם נשים רבות ינהגו כך בצנעה לשם שמיים, הרי שבמשך הזמן גם אם ילבשו שלא בצנעה כבר לא ייחשב הדבר כיוהרה והטחת דברים כנגד מסורת התורה. ומ"מ נלענ"ד שגם כיום, שאין נשים רבות שמקיימות מצווה זו בצנעה, אין למחות באשה שמתעטפת בטלית בציבור. אמנם יש לבקר נשים שאינן מהדרות במצוות רבות ודווקא בטלית מתעטפות בפרהסיה, כדי לבטא בזה התנגדות למסורת ההלכה.
טעמים להבדלים המעטים שיש בין מצוות הגברים והנשים עיינו בפניני הלכה חלק תפילת נשים פרק ג', ובפניני הלכה 'שמחת הבית וברכתו' פרק י', ביחס להבדלים שבמצוות הנישואין והאישות. עוד אפשר להוסיף, שעיקר המצוות שנשים פטורות מהן קשורות לזיכרון יסודות האמונה. ויש עניין שהזיכרון יתחזק בישראל על ידי הגברים במצוות מחייבות, ועל ידי הנשים ברצון והתנדבות, וכך הזיכרון יושרש בישראל באופן השלם.
