צריך לקנות תפילין מאדם ירא שמיים, שיכול להעיד באמינות על התפילין שהן כשרות. אבל הקונה תפילין מאדם שאינו מוכר מסתכן בכך שהן פסולות. ואף בדיקה דקדקנית אינה יכולה לגלות את כל הבעיות. למשל, אם הסופר שכח לכוון לפני כתיבת התפילין שהוא כותבן לשם מצוות תפילין, או ששכח לכוון לכתוב את השמות לשם קדושת השם – התפילין פסולות, ודבר זה אינו ניכר בבדיקה. ויש עוד בעיות רבות בפרשיות ובבתים שלא כאן המקום לפרטן.[12] הכלל הוא, שאם הסופר והמוכר אינם יראי שמיים, ישנו חשש שהתפילין פסולות.
כיוון שאי אפשר לסמוך בזה על אורך זקנו של המוכר או על לבושו החיצוני, לכן מי שאינו מכיר סופר או בעל חנות לתשמישי קדושה ירא שמיים, מוטב שיפנה לרב המקומי כדי שייעץ לו היכן לקנות תפילין. וכך ראוי לנהוג גם לגבי קניית מזוזות.
תפילין שהוחזקו בכשרות, היינו שנבדקו היטב בעת הכנתן, ונתברר בוודאות שהן כשרות, אין צריך יותר לבודקן לעולם, וכל זמן שלא ניזוקו הרי הן בחזקת כשרות ומניחים אותן בברכה.
וזאת בתנאי שמניחים את התפילין באופן שוטף, אבל אם במשך תקופה ממושכת לא הניחום, ונוצר חשש שבאותו זמן התעפשו ואולי איזו אות נמחקה ונפסלו, אזי צריך להזדרז לבודקן. ואם התפילין נרטבו במים או שרואים על העור סימנים של עיפוש או קלקול אחר, יש לבודקן מיד, וכל זמן שלא נבדקו אין לברך עליהן, מפני שיש חשש גדול שמא נפסלו (שו"ע לט, י; מ"ב לט, כו).[13]
יש לציין שבהלכה זו דין כתיבת תפילין ומזוזות חמור יותר מספר תורה, שתפילין ומזוזות צריכות להיכתב כסדרן דווקא, ואילו את ספר התורה אפשר לכתוב שלא כסדרו, ולכן אם נמצאו בו טעויות, ניתן לתקן אותן במקומן בלא למחוק את כל מה שכתוב אחריהן.
[13]. כפי שלמדנו, כאשר הניחום ברציפות אין צריך לבודקן. אולם לדעת כמה אחרונים וביניהם המ"ב לט, כו, ראוי לכתחילה לבודקן כל כמה שנים, מפני שיתכן שהתקלקלו מחמת הזיעה. אמנם למעשה אין נוהגים כך כיום. ובספר הליכות שלמה ח"א ד, לו, כתב בשם רשז"א, שבתפילין שבזמננו שעשויים בהידור, אין לחוש לזה. (בזמן המ"ב הבתים היו עשויים מעור בהמה דקה וכיום מבהמה גסה). ואדרבה עפ"י רוב פתיחת התפילין וסגירתן גורמת לבעיות. ואף לגבי מזוזה אם היתה אטומה, לדעתו אין צריך להקפיד לבודקה פעמיים בשבע שנים.
