א – מדאורייתא – כשרוב ישראל בארץ

פורסם בקטגוריה יב - תרומות ומעשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/07-12-01/

אחת מהמצוות התלויות בארץ, היא מצוות הפרשת תרומות ומעשרות. התרומות והמעשרות הם ביטוי לקדושה השורה בתוך הפירות והירקות שגדלים בארץ ישראל. שהרי הארץ הזו היא קדושה, ולכן כל פרי שגדל בה יש בו קדושה, ומשום כך ציוותה התורה להפריש אחוז מסוים מהפירות למטרה של קודש. אולם הפירות הגדלים בחוץ לארץ, מרוחקים מהקדושה, ולכן אין להם חלק במצוות הפרשת תרומות ומעשרות.

וצריך לדעת, שקדושתה של ארץ ישראל נצחית, ואפילו בזמנים שרוב עם ישראל מתגורר בארצות נכר, קדושתה קבועה וקיימת, אלא שאז היא עלומה ונסתרת. הדבר מתבטא במצוות התלויות בארץ, שעל פי התורה יש מצווה לקיימן רק כאשר עם ישראל שוכן בארצו. וכן הדין לגבי תרומות ומעשרות, שהקדושה העצמית של הארץ לבדה אינה יוצרת את החיוב להפריש תרומות ומעשרות, ורק כאשר עם ישראל חי בארצו, על פי התורה חייבים להפריש תרומות ומעשרות מהפירות הגדלים בה. ואמנם חכמים קבעו, שאפילו בשעה שיהודים מעטים חיים בארץ, יש להמשיך בה את מצוות תרומות ומעשרות. אבל, כאמור, חיוב זה תוקפו מדברי חכמים ולא מן התורה שבכתב. ולכן היום כשרבים מבני העם עדיין לא חיים בארץ – החיוב במצוות תרומות ומעשרות מדברי חכמים.

וצריך להוסיף, שגם רוב העם נחשב ככולו, ולכן ממש באותו היום שבו יעלה העולה החדש או ייוולד הילד, שיכריע את הכף למצב שרוב היהודים חיים בארץ, ממש באותו הרגע, יחזרו לתוקפן המלא גם כל המצוות התלויות בארץ. ואז חיובן יהיה לא רק מדברי חכמים, כמנהג שבא לשמר את זיכרונה של התקופה הגדולה בה חיינו כולנו בארץ הזו; אלא המצווה תחזור למצבה המקורי, וחיובה יהיה מן התורה. אמנם בפועל מסתבר שלא נדע בדיוק כמה יהודים ישנם בעולם, וכמה בדיוק נמצאים בארץ, ולכן תהיה תקופה שבה יהיה ספק אם חיוב תרומות ומעשרות מהתורה או מדברי חכמים, ולאחר מכן בעז"ה נזכה להתחייב בתרומות ומעשרות מהתורה.[2]


[2]. זוהי דעת רוב הפוסקים שפוסקים כרמב"ם בה' תרומות א, כו, ושו"ע יו"ד שלא, ב, שסוברים שרק כאשר רוב ישראל מתגוררים בארץ חיוב תרומות ומעשרות מן התורה. אמנם ראוי לציין שלדעת כמה פוסקים, גם כשמיעוט ישראל חיים בארץ, חיוב תרו"מ מן התורה, מפני שהקדושה שנתקדשה ארץ ישראל בתקופת הבית השני נשארה לתמיד, וכך פוסקים התוס' והרמ"א בשו"ע שם.

ואמנם לעניין מצוות היובל, יש עוד תנאי, שכל שבט יהיה במקומו, שנאמר בה: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", בשעה שאינם מעורבבים (רמב"ם הל' שמיטה ויובלות י, ח). אבל לעניין תרומות ומעשרות, חלה ושביעית, אין צורך בתנאי הזה, וכך בירר הרב יהודה זולדן בספרו "מלכות יהודה וישראל" ע' 377 – 403.

פורסם בקטגוריה יב - תרומות ומעשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן