א – גניבה וגזילה

פורסם בקטגוריה ד - הלכות גניבה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/08-04-01/

ההבדל שבין שני האיסורים, גניבה וגזילה, שהגנב הוא זה שבא בסתר וללא ידיעת הבעלים גונב רכוש או ממון. ואילו הגזלן הוא זה שחוטף בכוח חפץ או כסף מיד הבעלים. כמובן שגם הגנב וגם הגזלן צריכים להחזיר את שלקחו או לשלם את דמי מה שלקחו. אלא שההבדל ביניהם הוא, שהגזלן לעולם משלם את מה שגזל בלבד, ואילו הגנב, זה שבא בלילה ובסתר, אם העידו עליו עדים בפני בית דין מוסמך [היינו שדייניו נסמכו בסמיכת חכמים איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה], עליו לשלם כפליים ממה שגנב. וכיום, שאין סנהדרין ואין בית דין סמוך, אין כוח ביד בית הדין לדון דיני קנסות, וגם הגנב משלם רק את שווי הגניבה.

ועוד דין חשוב לדעת, מן התורה אסור לאדם לגנוב מחבירו כסף או חפצים, אפילו אם שוויים אינו מגיע לשוה פרוטה. כלומר אין הדבר תלוי בשווי הגניבה, אלא כל גניבה, ואפילו פעוטה ככל שתהיה, אסורה מן התורה. ועוד צריך להוסיף, שלא רק גניבת חפץ לצמיתות נחשבת גניבה, אלא גם מי שגונב על מנת להחזיר, שרוצה להשתמש זמן מסוים בחפץ של חבירו, ולאחר מכן להחזירו, אף מעשה זה נחשב גניבה.

לסיכום, איסור התורה לגנוב או לגזול כולל למעשה את כל החפצים של הזולת, שכל אדם שמשתמש בהם ללא רשות, אפילו זמן מועט, עובר באיסור גניבה.

ויש כאלו שלפעמים משטים בחבריהם, וללא ידיעתם לוקחים מהם איזה חפץ חשוב, ולאחר מכן נהנים לראותם דואגים ומחפשים בעצבנות את החפץ שנעלם. וברור שמי שעושה כך עובר על איסור תורה, בעצם זה שגורם לחבירו צער. אולם לגבי איסור הגניבה נחלקו המפרשים ברמת החומרה של גניבה דרך משחק. יש אומרים שגם גניבה במשחק אסורה מן התורה. ויש אומרים שהואיל והדבר נעשה כמשחק, ולא כדי להשתמש בחפץ של החבר, לכן אין בזה איסור גניבה מהתורה, אלא שחכמים אסרו לעשות כן, כדי שלא יתרגלו על ידי משחק כזה לגנוב ממש. אולם כאמור, אפילו אם מצד איסור הגניבה יש כאן איסור מדברי חכמים בלבד, מכל מקום בעצם גרימת הצער לחבר, עוברים על איסור תורה (שולחן ערוך הרב הלכות גניבה וגזילה, א-ג).

פורסם בקטגוריה ד - הלכות גניבה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן