הלכה חשובה מובאת ב'שולחן-ערוך' (חו"מ צג, ד): "אסור ללווה לקחת הלוואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה, עד שלא ימצא המלווה ממה לגבות חובו. ואם עושה כן – נקרא רשע. וכשהמלווה מכיר את הלווה שהוא בעל מידה זו, מוטב שלא להלוות לו, ממה שילווהו ויצטרך לנוגשו אח"כ ויעבור בכל פעם משום לא תהיה לו כנושה".
כלל חשוב למדנו בסעיף זה, שאסור ללווה לקחת הלוואה ולהוציאה שלא לצורך על כל מיני מותרות, שמא לאחר מכן לא יוכל להחזירה. וכן הסביר בעל ספר "מאירת-עינים' (סק"ה), שכוונת ה'שולחן-ערוך' היא, שכל דבר שאינו צורך גדול לאדם, נחשב שלא לצורך, והמשתמש בהלוואה שלא לצורך נחשב כמאבדה. ונוספה ב'שולחן-ערוך' הערה חריפה: שהלווה המבזבז את כספי ההלוואה על דברים שאינם חשובים – נקרא רשע. והטעם לכך, שבכל הלוואה ישנו סיכון מסוים שמא הלווה לא יוכל להחזיר את הכסף, ולסיכון הזה אנו מצווים על פי התורה להיכנס כדי לעזור לחבר לעמוד ולהתקיים, אבל לא ציוותה אותנו התורה להסתכן כדי לעזור לחבר לקנות מותרות או כדי לממן את הטיולים והנסיעות המיותרות שלו.
ואפילו אם ודאי לו ללווה שיוכל להחזיר לבסוף את החוב, גם אז אסור לו להשתמש בהלוואה לצורך מותרות ללא רשות מפורשת מהמלווה, כי כאמור, בדרך כלל נותנים הלוואה כדי לקנות דירה או כדי להתקיים ולעבור כמה חודשים קשים, אבל לא כדי לבזבזה על מותרות.
ומה נחשב למותרות ומה אינו מותרות, תלוי בתקופה ובחברה שאליה משתייכים המלווה והלווה. למשל, מי שמעוניין לקחת הלוואה מחבירו או מגמ"ח כדי לקנות מכונית חדשה, ודאי שעל פי ההלכה הוא צריך להודיע זאת למלווה בפירוש, ולבקש ממנו את ההלוואה כדי לקנות מכונית חדשה. ומנגד, מי שמבקש הלוואה לצורך קניית מקרר פשוט, אינו צריך לבקש רשות מפורשת מהמלווה להשתמש בהלוואה לצורך זה, מפני שהמקרר אינו נחשב כיום למותרות.
