שאלה: האם ההורים יכולים לעזור לילדיהם שעברו גיל שמונה עשרה, רווקים או נשואים, מכספי מעשר שלהם?
תשובה: אם הילדים נחשבים כעניים באותו זמן, היינו שבלא זאת אין להם כדי צורכיהם הבסיסיים, אפשר להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים. אבל אם ההורים מבוססים ונותנים לילדיהם את צורכיהם בשפע, אין ילדיהם נחשבים כעניים, ואין לתת להם מכספי מעשר כספים.
למשל, אם הם קונים בגדים זולים וחוסכים בכל הוצאותיהם, אפשר להחשיב את הילדים כעניים, וממילא אפשר להחשיב את מה שמסייעים להם ככסף של מעשר. אבל אם הם חיים ברווחה יחסית, כגון שהם קונים בגדים יקרים, או שהם מוציאים כסף עבור בילויים במסעדות, אין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שמוציאים עליהם כמעשר כספים.
וכן לגבי ילדים שהתחתנו, אם הם מחזיקים רכב, ברור שאין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים. וכן אם הם קנו רהיטים יקרים, אין הם נחשבים כעניים. שאם היו עניים היו קונים רהיטים מיד שנייה או פשוטים. וכן אם ההורים קנו להם דירה, או שהם שוכרים דירה יקרה יחסית, כגון בעיר ולא ביישוב, אי אפשר להחשיבם כעניים.
כללו של דבר ההורים יכולים להחשיב את הסיוע לילדים שעברו גיל שמונה עשרה רק בתנאי שהם חיים בחסכנות. ואז התשלום עבור האוכל, הבגדים והנסיעות שלהם יכולים להיחשב כמעשר כספים. וכן התשלום עבור לימודי המקצוע שלהם באוניברסיטה יכול להיחשב כמעשר כספים, מפני שעל ידי כך יוכלו אח"כ לפרנס את עצמם בכבוד, וכבר למדנו (בהלכה א) שהצדקה הגדולה ביותר היא לסייע לאדם העני לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. וכן מה שמשלמים לישיבה גבוהה, שעיקר התשלום הוא עבור הפנימייה, יכול להיחשב כמעשר כספים. אבל אם הילדים אינם חיים בחסכנות אלא כפי שמקובל בחברה, הרי שמעמדם כמו האנשים הרגילים פחות או יותר, וממילא הם אינם נחשבים עניים, ואין להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים.
