כתב הרמב"ם (הל' רוצח יא, ד): "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה, שנאמר (דברים ד, ט): הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד. ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצוות עשה ועבר על לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ".
ואף שהפסוק "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד" (דברים ד, ט), מזהיר בעיקר שלא לשכוח את מעמד הר סיני, מכל מקום למדו ממנו חכמים שיש גם לשמור את הנפש (ברכות לב, ב, וע' שבועות לו, א). כלומר הפסוק בא להזהיר כל אחד ואחד מישראל שישמור את נפשו מאבדון, וכמו שמי ששוכח את מעמד הר סיני מאבד את נפשו, גם מי שמכניס עצמו לסכנה מאבד את נפשו שלא יוכל להמשיך לעסוק בתורה ועבודת ה'.
לפיכך, אסור לאדם לגדל כלב רע ולתת לו להסתובב כשאינו קשור. ואפילו אם הכלב אינו רגיל לנשוך אלא רק נובח ומפחיד, שמא יפחיד אשה הרה ויגרום לה שתפיל את עוברה. ואמרו חכמים על המגדל כלב רע, היינו כלב מפחיד, ואינו קושרו, שהוא ארור. אבל בישובים שליד הספר, מותר לגדל כלב רע, כדי שישמור מפני האויבים, וביום יקשרוהו ובלילה יתירוהו (ב"ק פג, א, שו"ע חו"מ תט, ג). וכלב שאינו נובח ומפחיד, מותר לגדלו בכל מקום ואין צריך כלל לקושרו (שו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש ג).
וכן אסור לאדם להניח בביתו סולם רעוע, שמא יבוא שם אדם שאינו יודע שהסולם רעוע, יעלה עליו וייפול (ב"ק מו, א).
ולא ילך אדם תחת קיר נטוי שיש חשש שייפול, ולא ילך על גשר רעוע, שמא ייפול בדיוק כשיעבור שם (ע' ר"ה טז, ב, תענית כ, ב).
ואסור להשאיר חומר רעיל במקום שילדים קטנים יכולים להגיע אליו ולאכול או לשתות ממנו. וכן אסור להשאיר חומר רעיל, כמו אקונומיקה, בבקבוק ששותים ממנו, שמא יבוא אדם שאינו יודע שהניחו בבקבוק חומר רעיל וישתה ממנו וימות.
וכן אסור להשאיר בבית מכשיר חשמלי מקולקל שהמשתמש בו עלול להתחשמל.
כמו כן אסור ללכת לטיול מסוכן. ויש שתי דרגות של סכנה. יש דרכים שהן ממש מסוכנות, ואפילו לצורך מסחר אין הולכים בהן, ובהן אסור לטייל משום סכנת נפשות. ויש דרכים שיש בהן קצת סכנה, ולצורך מסחר ופרנסה הולכים בהן. אבל לשם טיול שנועד להנאה ושעשוע ראוי שלא ללכת בהן. ומי קובע מהי דרך מסוכנת? אנשים שיש להם ניסיון, כמו אישים שמופקדים על כך במשטרה, או אנשים שאחראים על יחידות חילוץ.[4]
ועיין במאמרו של הרב יהודה עמיחי (אמונת עיתך 18), שבאר שיש שתי מדרגות סכנה, כאשר הסכנה מוחשית, האיסור להסתכן דאורייתא, ועל זה כתב הרמב"ם הל' רוצח יא, ד, והעתיקו בשו"ע חו"מ תכז, ח. ובחשש רחוק האיסור דרבנן, ועל זה כתב הרמב"ם שם בהלכה ה', ובשו"ע בסעיף ט. עי"ש. וכמדומה לי, שמה שכתב מרן הרב קוק, "שאינה מהראוי", הוא על דברים שאפילו חכמים לא קבעו בהם איסור, אלא שיש בהם חשש רחוק של סכנה, ולכן אין מן הראוי לצאת אליהם לשם הנאה. ועיין באג"מ או"ח ב, נט (ד"ה 'ומדויק') שאין בזה איסור. עוד צריך לומר, שאף בדברים שמדרבנן אסורים, לצורך ממשי מותר, ולכן מותר לטפס על עמודים כדי לתקן דבר בראשם.
