כהן שדרס אדם למוות פסול לשאת את כפיו ולברך את ישראל בברכת כהנים, שכן מובא בתלמוד מסכת ברכות (ברכות לב, ב), "אמר רבי יוחנן: כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר (ישעיהו א, טו): וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", כלומר, כאשר ידי הכהן אינן נקיות מדם, אינו יכול לברך את ישראל. ואין הבדל בין הורג במזיד להורג בשוגג, בכל אופן מאחר שבפועל הרג – ידיו אינן נקיות, ולא יוכל לשאת את כפיו ולברך את ישראל. ואם ברך ברכתו לבטלה (רמב"ם הלכות תפילה טו, ג. שו"ע או"ח קכח, לה).
ואם הכהן יחזור בתשובה שלמה על כך, לדעת השולחן ערוך (או"ח קכח, לה), גם תשובה לא תועיל, שאין קטגור נעשה סנגור, וכהן שהרג לא יוכל לעולם לישא את כפיו ולברך את ישראל. ולדעת הרמ"א אם עשה תשובה, יכול לשאת את כפיו. ואין הכוונה כאן להרהור תשובה בעלמא, אלא לתשובה עמוקה, כלומר שהנהג הדורס ילך אצל חכם שיסדר לו סדר תשובה, שמתחיל בתיקון המעשים וגדירת גדרים בדבר שחטא, ונמשך עד לקבלת תעניות ונתינת צדקה מרובה.
ויש דעה אמצעית, שכהן שרצח בשגגה ועשה תשובה – יכול לשאת את כפיו, אבל כהן שרצח במזיד, גם לאחר התשובה לא יוכל לשאת את כפיו (פר"ח, א"ר; באו"ה קכח, לה). למעשה, כהן שארע לו מעשה חמור כזה, ילך אל רבו לקבל הוראה אישית כיצד לנהוג.
אבל אם לא היתה שום רשלנות בנהיגתו, כגון, שפתאום קפץ ילד אל מתחת לגלגלי המכונית שלו, ולא היה ביכולתו למנוע את דריסתו. במקרה כזה הוא אפילו לא נחשב כהורג בשוגג אלא באונס, ולכל הדעות אם יעשה תשובה על פי הוראת חכם, יוכל אח"כ לשוב ולישא את כפיו (יחו"ד ה, טז). אולם אין לסמוך בזה על עדותו של הנהג שדרס, אלא צריכים אנשים ישרים וחכמים שיבדקו את המקרה בלא משוא פנים, ואם אכן התברר שהכהן דרס באונס, אחר שיעשה תשובה על המקרה הרע שאירע לידו, יוכל לחזור לשאת את כפיו.
