א – התנגשות בין חיי האם לחיי העובר

פורסם בקטגוריה י"ב - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/08-12-01/

אחת השאלות הקשות בהלכה, היא השאלה האם מותר לאשה במקרים מסוימים להפיל את עוברה. לצורך ברור סוגיה הלכתית-מוסרית זו, נבאר תחילה כמה כללים.

מצד אחד, ברור לכל שישנו איסור להמית את העובר או לגרום למיתתו. ומצד שני ברור שכל זמן שהעובר לא יצא ממעי אימו, עדיין אין עליו דין של אדם חי. הוא אינו יורש את אביו כבכור, ומי שהמיתו, למרות שעבר בזה על איסור, אין בית-הדין מענישו על כך. ורק מרגע לידתו הוא נחשב לאדם, וכל דיני אדם חלים עליו, לדוגמה: הוא יכול להיטמא, והוא יכול להיות יורש כבכור, וההורג אותו חייב מיתה (נדה ה, ג).

כלומר לעובר יש מעמד ביניים, מעמד של מי שעומד להיות אדם אבל עדיין אינו נחשב לאדם. ולכן במקרה של התנגשות בין חייו של העובר לחייה של האם, עדיפים חיי האם על חיי העובר, ומותר להמית את העובר כדי להציל את האם. כגון, במקרה שהאשה מתקשה מאוד בלידתה, והרופאים משערים שהיא עומדת למות מקשיי הלידה, במקרה כזה עדיפים חיי האם על חיי העובר, ומותר להמית את העובר כדי להציל את האם. כמבואר במסכת אוהלות (ז, ו): "האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמין לחייו". כלומר, אפילו אם נותרו רגעים ספורים עד ללידתו, מאחר שעדיין לא נולד, מותר להורגו כדי להציל את חייה של האם. אבל מרגע שהעובר נולד, כלומר מרגע שיצא ראשו או רוב גופו, הרי הוא נחשב לאדם חי לכל דבר. ואפילו אם האם ניצבת בפני סכנת נפשות ודאית, אסור להורגו כדי להציל אותה. משום "שאין דוחים נפש מפני נפש" – אין הורגים אדם כדי להציל את חבירו.

ובתלמוד (סנהדרין עב, ב) שאלו על זה, הרי ניתן להתייחס ליילוד כרודף, שהרי הוא זה שגורם למיתתה של האם, ומדוע אם כן אסור להציל את האם על ידי הריגתו? ומסבירים חכמים, שהתינוק אינו אשם בכך, שהרי כך הוא טבע העולם, ולכן לא ניתן להחשיבו כרודף. ומאחר שכבר יצא ראשו או רוב גופו לאוויר העולם, יש להתייחס אליו כאל אדם חי לכל דבר, ואסור להורגו כדי להציל את אימו.

פורסם בקטגוריה י"ב - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן