ד – האם ניתן להתיר ביצוע הפלה במקרים קשים

פורסם בקטגוריה י"ב - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/08-12-04/

כבר למדנו שאם ההריון מסכן את חייה של האם, מותר לה לבצע הפלה. אבל השאלה הגדולה היא, מה הדין כאשר לא נשקפת לאם סכנת חיים, אולם ההריון עלול לגרום לאחד מאיבריה נזק בלתי הפיך, או שהתברר בבדיקות שהעובר חולה מאוד ועתיד לסבול כל ימי חייו, האם במקרה כזה מותר לבצע הפלה או אסור?

שאלה זו התעוררה ביתר תוקף בתקופה האחרונה, כאשר בעזרת המכשירים הרפואיים החדישים, ניתנה בידינו היכולת לדעת דברים שלא ידענו בעבר אודות העובר ומחלותיו.

כדי לענות על שאלה חמורה זו, יש לברר תחילה מהו יסוד האיסור להמית עובר, ומהי דרגת חומרתו. שאם נאמר שהאיסור להמית עובר נלמד מאיסור רצח, ברור שגם במקרה שהעובר חולה מאוד אי אפשר להתיר הפלה, כמו שאין להתיר הריגת אנשים חולים כדי למנוע מהם סבל. אבל אם יסוד האיסור להפיל אינו ענף של איסור רציחה, ניתן במקרים כאלו להקל. וכן אם יסוד האיסור הוא מן התורה שבכתב, היכולת שלנו להקל מצומצמת מאוד, אבל אם יסוד האיסור הוא מדברי חכמים, ישנה אפשרות להתיר הפלה כאשר העובר חולה.

נחלקו בדבר גדולי הפוסקים:

הדעה המחמירה סוברת, שאיסור הפלה נגזר מאיסור רציחה. ולמרות שהעובר עדיין אינו נחשב כאדם חי, ומי שהורגו אינו נענש על כך בבית-דין, מכל מקום העובר נמצא בתהליך התפתחות לקראת היותו אדם חי, וכבר עתה יש בו מקצת נפש, והפוגע בו עובר על ענף של איסור רצח. לפי דעה זו, גם אם ברור שהעובר סובל מתסמונת דאון – אסור להפילו, כי הפלה זו כמוה כרצח. ורק במקרה אחד מותר לפי דעה זו לעשות הפלה – במקרה שההריון מסכן את חייה של האם (כדעה זו סוברים הרב אונטרמן נועם ו' ע' א, הרב פיינשטיין אג"מ חו"מ ח"ב ס"ט ועוד הרבה פוסקים).[2]

דעה נוספת סוברת שאיסור הפלה נלמד בקל וחומר מאיסור הוצאת זרע לבטלה, שאם על השחתת זרע לבטלה ישנו איסור חמור, קל וחומר שאסור להמית עובר שכבר התחיל להתפתח (מובא בחוות יאיר ל"א). ועל פי דעה זו ניתן להקל להפיל עובר כאשר הוא חולה מאוד, או כשהוא עתיד להיות ממזר (שאלת יעב"ץ א, מג; ציץ אליעזר ח"ט נא, ג, ג).

ויש אומרים שהואיל והעובר אינו נחשב כאדם חי, ההפלה אסורה משום שיש בזה השחתה וחבלה, שכשם שאסור להשחית איבר אחד מאיבריו של אדם, כך אסור להפיל את העובר. ועל פי דעה זו, כשיש צורך גדול לטובת בריאות האם או הילד, מותר לבצע הפלה, כפי שמותר לכרות איבר מגופו של אדם לצורך רפואתו (שו"ת מהרי"ט א, צז; שו"ת תורת חסד מלובלין אה"ע מב, לב; עמוד הימיני ל"ב).

דעה נוספת מבארת, שמאחר שיש מצווה כללית לפרות ולהרבות חיים בעולם, ממילא ברור שהפלה אסורה, כי היא מונעת חיים, והממית עובר מחבל ברצונו של הקב"ה להוסיף חיים בעולם. וגם לפי דעה זו, כשיש צורך גדול לטובת בריאות האם או הילד מותר לבצע הפלה (משפטי עוזיאל ח"ג חו"מ מו).


[2]. לדעה המחמירה, מאחר שלא יתכן שיהיה דבר שמותר לישראל ואסור לבני נח, ממילא ברור שאם לבני נח הריגת עובר נחשבת כרצח שנענשים עליו במיתה, גם בישראל הריגת עובר תחשב כרצח. ואף שישראל אינם נענשים במיתה על הריגת עובר, מ"מ האיסור נחשב כענף של איסור רציחה. ואם כן, כשם שאסור להרוג אדם חולה, כך אסור להרוג עובר, גם כאשר ברור שהעובר חולה מאוד (אג"מ חו"מ ב, סט; ועיין יבי"א ח"ד אה"ע א).

ולעומתם המקילים משיבים מספר תשובות. יש אומרים שכלל זה, שכל מה שנאסר על בני נח אסור גם לישראל, אינו נפסק להלכה. ולכן אף שלבני נח אסור מן התורה להרוג עובר, לבני ישראל האיסור להרוג עובר הוא רק מדברי חכמים, ולכן בעת צורך גדול כמחלת העובר, מותר לבצע הפלה (עיין ציץ אליעזר ח"ט נא, ב). ויש אומרים, שאף שהאיסור להרוג עובר הוא מן התורה, מכל מקום סיבת האיסור לא מפני רציחה, אלא מפני שהעובר הוא חלק חי מגופה של האם, וכשם שאסור לכרות איבר מן הגוף, כך אסור לבצע הפלה. אבל אם אותו איבר גורם נזק לגוף, מותר לכרות אותו, ולכן גם אם ההריון גורם נזק לאם או שהעובר חולה מאוד – מותר להפיל אותו (תורת חסד מלובלין אה"ע מב, לא).

פורסם בקטגוריה י"ב - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן