ה – שלבי ההריון להיתר הפלה

פורסם בקטגוריה י"ב - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/08-12-05/

בהלכה הקודמת למדנו את השיטות השונות אודות חומרת איסור ההפלה, מהן נגזר היחס לשאלת ההפלה במקרה שנודע בבדיקות שהעובר חולה מאוד, כגון שהוא חולה בתיי-זקס או סובל מתסמונת דאון.

אלא שעלינו לדעת שישנו עוד היבט חשוב מבחינה הלכתית, והוא מצב התפתחותו של העובר, או ליתר דיוק שלבי ההתפתחות של העובר. הכלל הוא, שככל שההריון נמצא בשלב מתקדם יותר, כך העובר מפותח יותר, ויותר פוסקים נוטים להחמיר ולאסור את הריגתו. ומאידך, ככל שהעובר נמצא בשלב התחלתי יותר, כך דרגת גילוי החיים שבו פחותה, וממילא לדעת יותר פוסקים ניתן להתיר ביצוע הפלה לצורך הצלתו ממחלה קשה או יסורים. נזכיר כאן שלושה שלבים עיקריים:

השלב הראשון מתחיל מן הימים הראשונים ועד לסוף יום הארבעים, שעד אז איבריו של העובר אינם ניכרים, ובמשך זמן זה, למרבית הפוסקים מותר לבצע הפלה כדי למנוע מחלה קשה מהאם או מהעובר. אמנם צריך לדעת שגם בשלב זה יש מחמירים (הרב אונטרמן).

השלב השני מתחיל מהיום הארבעים ואחד ועד לסוף החודש השלישי. בתקופה זו איבריו של העובר כבר מתחילים להתפתח, אבל עדיין אין ההריון ניכר כלפי חוץ. ובשלב זה, גם בין הפוסקים הנוטים להחמיר ולאסור באופן כללי הפלת עובר בעל מום, מכל מקום אם העובר בן פחות משלושה חודשים, ניתן לדעת חלק מהפוסקים להקל. משום שלדעתם האיסור להפיל מן התורה הוא רק מסוף החודש השלישי, שאז ההריון ניכר, והפוגע בעובר קרוב להיחשב רוצח. אבל לפני סוף החודש השלישי עדיין אין ההריון ניכר, והאיסור להמית עובר הוא רק מדברי חכמים, ולצורך רפואי גדול מותר לדעתם להקל (הגרע"י אסיא א' 93).

השלב השלישי הוא מתחילת החודש הרביעי ועד לשביעי, שאז העובר ניכר, אבל עדיין אינו מסוגל לחיות ללא סיוע האם. בשלב זה, לדעת כל הפוסקים שאיסור הפלה נגזר מאיסור הרציחה, אין שום היתר לפגוע בעובר החולה.

ולסוברים שיסוד האיסור הוא מן התורה, אבל מטעם חובל ומשחית, או שהוא מדברי חכמים – מותר לבצע הפלה כדי למנוע פגיעה חמורה באם או בעובר (ציץ אליעזר ט, נא, שער ג; עמוד הימיני ל"ב).[3]

ובעת צירי הלידה, אם העובר מסכן את חייה של האם, הורגים אותו כדי להציל את אימו, אבל אם כבר התחיל להיוולד ויצא ראשו או רוב גופו, אין פוגעים בו יותר, מפני שהוא נחשב לאדם שלם לכל דבר, ואין הורגים נפש מפני נפש (אוהלות ז, ו).


[3]. מסוף החודש השביעי ואילך ברור לכל שאסור להפיל שלא במקרה של פיקוח נפש של האם (כך משמע מציץ אליעזר יג, קב (ו'). (אמנם מחלק ט' ע' רלט סיכום יד, משמע שאיסור ממש יש רק כשהיא יושבת על משבר הלידה). אבל אם האם נידונה למיתה בידי בית הדין, הורגים אותה עם עוברה ולא ממתינים עד שתלד. ואם כבר החלו צירי הלידה, ממתינים עד שתלד, ורק לאחר מכן מוציאים אותה להורג (ערכין ז, א).

פורסם בקטגוריה י"ב - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן