ג – ערך חיי שעה ואיסור רציחת זקן חולה

פורסם בקטגוריה ט"ו - הלכות הנוטה למות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/08-15-03/

ערך החיים אינו ניתן למדידה. החיים הם התשתית שמהם צומחים כל הרצונות והצרכים האנושיים, ולכן שום צורך אנושי מדיד אינו יכול לעמוד בהשוואה לעצם החיים.

וכשם ששום פעילות אנושית אינה יכולה להיערך אל מול החיים עצמם, כך אין ביכולתנו להעריך חיים של אחד מול אחר. חיי כל אדם נחשבים כעולם מלא. מבחינתנו ערכם של החיים הוא אין-סופי, ואין הבדל בין אדם שחי עשרים שנה למי שחי שמונים שנה, ערך החיים של כל אחד הוא אין סופי.

וכך כתב הרב יעקובוביץ', בספרו הרפואה והיהדות: ערכם של חיי אדם הוא ללא שיעור, ולפיכך אינו ניתן לחלוקה, וכל חלק וחלק מהם הוא אין-סופי. יוצא אפוא, שלשבעים שנות חיים אותו ערך בדיוק כלשלושים שנה, או שנה אחת, או שעה אחת, או שנייה אחת. הגדרה קפדנית זו של קדושת חיי אדם מבוססת לא רק על מתמטיקה צרופה או הגיון, היא מיוסדת באותה מידה על שיקולים מוסריים. אם ייגרע מערכם של חיי אדם בשל קיצו המתקרב, יפסידו חיי אדם את ערכם המוחלט ויקבלו ערך יחסי לפי תוחלת חייו, מצב בריאותו, תועלתו לחברה או כל מדד שרירותי אחר. יהיה אז צורך לדרג את בני האדם, ושני אנשים לעולם לא יהיו בעלי ערך שווה. ברגע שנפגע בחייו של איזה חולה שהוא על ערש מותו משום שהם חסרי ערך, אנו פוגעים בערכם הבלתי מוגבל של חיי כל אדם ואדם, וקובעים להם מימדים מוגבלים (הרפואה והיהדות ע' 152).

ולכן קצבה התורה אותו עונש להורג צעיר ובריא ולהורג זקן חולה שנותרו לו ימים ספורים של חיים. על פי התורה אם היו עדים שהתרו ברוצח שלא יהרוג, ולא שמע להם ורצח – עונשו מיתה. וכן ההורג גוסס שנותרו לו עוד דקות ספורות של חיים, נחשב כרוצח ועונשו מיתה (רמב"ם הל' רוצח ב, ז; מנחת חינוך לד).[1]

וכן בהלכות שבת אנו לומדים, שמצווה לחלל שבת כדי להציל חולה או פצוע, ואפילו אם אנו יודעים שמלאכת ההצלה שלנו תועיל להאריך את חייו בדקה אחת בלבד, מצווה לחלל את השבת עבור אותה דקת חיים.


[1]. אמנם אדם שהרג טריפה, כלומר אדם שנפצע באחד מאיבריו באופן כזה שלא יוכל לחיות יותר משנים עשר חודש, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים, רמב"ם שם הלכה ח'. הסיבה לכך, שהטריפה נחשב כמי שעבר כבר פעולת הריגה, שתוך שנה תצא אל הפועל. ולכן ההורגו שוב אינו נענש על כך בבית הדין. ואילו הגוסס למרות שבאופן טבעי עומד למות, עדיין לא התבצעה בו פעולה של הריגה, ולכן ההורגו חייב מיתה.

פורסם בקטגוריה ט"ו - הלכות הנוטה למות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן