ו – התנאים לקיום שליחות

פורסם בקטגוריה י"ז - חברה ושליחות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/08-17-06/

שני תנאים בסיסיים צריכים להתקיים ביוצא לשליחות: התנאי הראשון, שהולכים למקום שיש בו אנשים שרוצים לשמוע ממנו תורה, שאם אין שם מי שרוצה לשמוע ממנו דברי תורה, אזי אמרו חכמים (יבמות סה, ב): "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".

וכפי הנראה רבי יוסי בן קסמא (אבות ו, ט) לא רצה לגור באותה העיר (לעיל ג), מפני שהבין שאינם רוצים ללמוד ממנו. ואף שאותו אדם הציע לו אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, יתכן שהם רצו להתכבד בתורתו, אבל ללמוד ממנו דרכי תורה ומצוות לא רצו. ואולי רק אותו אדם שהציע את הכסף והזהב רצה ללמוד ממנו, אבל רבי יוסי בן קסמא ידע ששאר בני אותו מקום אינם חפצים בתורה, וחשש שמא מגוריו עמהם יגרמו לו ולמשפחתו שיאבדו את מדרגתם בתורה ומצוות.

התנאי השני, שלא יהיה חשש שהשליח יושפע לרעה. כדי שאדם יוכל לגור בקרב אנשים רחוקים מתורה ומצוות בלא להיות מושפע מאורחות חייהם, צריך שהמגמה המרכזית בחייו תהיה לקרבם לתורה ומצוות. אבל אם הוא אינו תקיף באמונתו, ואינו מודע לכל חסרונותיהם של שכניו ורואה לעצמו שליחות לפעול לתיקונם, יש חשש שהוא יושפע מהם, ואזי מצוותו תבוא בעבירה, ובוודאי ששליחותו לא תשא פרי.

בימינו כמעט בכל מקום יש אנשים שמוכנים לשמוע תורה, ולכן יש מקום לעודד יציאה לשליחות. אולם התנאי השני הוא החשוב לימינו ועליו צריכים להקפיד מאוד – אם היוצאים לשליחות חינוכית-רוחנית, אוהבים את אלו שבאו להשפיע עליהם, ועם זאת מודעים לחטאים ולפגמים שבקרב עוזבי התורה, ומתקוממים כנגדם באופן עמוק ואמיתי, אזי יש סיכוי גדול שיצליחו בשליחותם. וככל שתודעת השליחות יותר גדולה – מתמעטת הסכנה שמא יושפעו מאווירת המקום לרעה. שכן עיקר ההשפעה השלילית של המקום והשכנים מחלחלת בלא מודעות, כשהאדם באופן טבעי מנסה להשתלב בחברה ומסיר את מנגנוני ההגנה שלו. אבל כאשר אדם מודע מראש לכך שהמקום ויושביו אינם מתוקנים, ולשם כך בא לפעול לתיקונם ולחינוך ילדיהם, הרי הוא עומד על המשמר ואינו נפגע. וכן ידוע ששליחי חב"ד שיוצאים במסירות נפש למקומות נדחים להפיץ תורה ויהדות זוכים לרוות נחת מילדיהם שהולכים בדרכם. גם יוצאי ישיבת 'מרכז-הרב' שהלכו למקומות רחוקים מתוך מסירות לקרב רחוקים, הצליחו בחינוך ילדיהם.

ולעיתים אבי המשפחה אכן נמצא בתודעת שליחות, אבל אשתו וילדיו אינם חשים כך, ומנסים לחיות שם חיים רגילים, ולהשתלב בחברה, והם מושפעים לרעה. והנכון הוא שמי שמקבל על עצמו שליחות חינוכית, שיתאמץ להחדיר את תודעת שליחותו לכל בני משפחתו. ואם אינו מצליח בכך, מוטב שיבחר למשפחתו סביבה טובה, והוא לבדו יתנדב ויחנך בסביבת מקום מגוריו.

לפיכך, ראוי לכל שליח, לבחון מעת לעת את מצב משפחתו, שמא תוך שהוא משתדל להשפיע ולקרב ולרומם רחוקים, בני משפחתו יורדים ומתרחקים, ואזי יש לשקול היטב את שכר המצווה כנגד הפסדה. יתר על כן, כאשר משפחתו אינה שותפה פעילה לשליחותו, גם שליחותו נפגמת. שהציבור שואל, אם הוא כל כך צודק בדבריו, מדוע הערכים שעליהם הוא מדבר אינם משפיעים על בני משפחתו.

יש להוסיף שכאשר יוצרים גרעין של קבוצת משפחות שתומכות זו בזו ויוצרות קהילה ערכית, חינוכית, אידיאליסטית, סכנת ההשפעה הרעה מתמעטת, וקל יותר מתוך גרעין כזה להפיץ אור של תורה.

פורסם בקטגוריה י"ז - חברה ושליחות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן