ג – מצווה להרבות ילדים

פורסם בקטגוריה ב - לקראת נישואין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-02-03/

אמנם מצד חיוב המצווה 'פרו ורבו', מי שיש לו בן ובת – קיים את המצווה, ובתנאי שגם הם יולידו בן ובת. אבל אמרו חכמים שככל שהאדם מוליד יותר ילדים כך הוא מקיים את המצווה בהידור גדול יותר, שזהו רצונו של הבורא, שנעסוק בישובו של עולם. וכן כתב הרמב"ם (הלכות אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוֶה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".

וכך אמרו חכמים (יבמות סא, ב; סב, ב), שאדם שנולדו לו בן ובת ונפטרה אשתו, ישתדל אף הוא לישא אשה אחרת ולהוליד עוד ילדים. ושני טעמים לדבר. ראשית, משום שככל שיהיו לאדם יותר בנים ובנות, הרי הוא מקיים מצווה זו בהידור גדול יותר, שנאמר (קהלת, יא, ו): "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר – הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים". שנית, משום שהמצב הטבעי של האדם הוא להיות נשוי, שנאמר (בראשית ב, יח): "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", וכל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה ובלא ברכה ובלא טובה (יבמות סב, ב).

בפשטות אין למצווה מדברי חכמים שיעור, אלא בכל הולדה של ילד נוסף יש מצווה. וכדברי הרמב"ם (הל' אישות טו, טז): "שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".

אמנם אפשר לומר, שגם למצווה מדברי חכמים יש הגדרה מחייבת, והיא להוליד עוד בן ובת, שכן מצוות חכמים מקבילה למצווה מהתורה. כלומר, כוונת חכמים היתה להורות שאין להסתפק בחובה מהתורה, אלא צריך כל אדם להוליד עוד שני ילדים מעבר לחיוב מהתורה. ומעבר לכך יש מצווה גדולה, אבל אינה כחובה מדברי חכמים.

סברה זו יכולה לסייע למשפחה להחליט עד כמה עליה להתאמץ בהרחבת המשפחה. אפשר לומר, שהורים ממוצעים, שאינם חולים ביותר, ואינם רעים במיוחד, צריכים תחילה לקיים את מצוות חכמים שיהיו להם שני ילדים נוספים לחובה מהתורה.

לאחר מכן, נכון שיתלבטו האם ברצונם להדר במצווה ולהוליד עוד ילדים, או שברצונם להשקיע את כוחותיהם ומרצם לאפיקים חשובים אחרים. ואף שיש ערך עצום להמשיך ולהוליד עוד ילדים, מכל מקום המצוות הקשורות בהוספת חיים לעולם הן כלליות, ואין מהן חיוב אישי להוליד עוד ילדים. אלא יכול אדם להחליט לקדש את השם בדרכים נוספות, וכן יכול לבחור להוסיף חיים וחסד וצדקה על ידי עזרה לאנשים נזקקים. (כמובן שהשימוש באמצעי המניעה צריך להיות על פי ההלכה).

הרי שיש שלוש מדרגות בקיום המצווה:

א) חובה מהתורה שבכתב להוליד בן ובת, ויש לעשות הכל כדי לקיימה.
ב) מדברי חכמים יש להתאמץ ללדת בין ארבעה לשישה ילדים, שכך סביר שיהיו להם שני בנים ושתי בנות.
ג) הידור מצווה להוסיף ולהוליד עוד ילדים, כפי כוחם של ההורים. למשל, הורים שיודעים שגם אם יוסיפו וילדו ילדים נוספים, יוכלו לגדלם ולחנכם לתורה ומצוות ודרך ארץ, יש מקום שיהדרו במצווה ככל יכולתם. אבל מי שיודעים שאם ילדו, למשל, יותר משמונה ילדים, העומס עליהם יכבד, עד שכל ימיהם יהיו מלאים עצבנות וכעס, יש מקום לשקול שלא ללדת יותר, מפני שאף שבכל ילד נוסף יקיימו מצווה, מאידך, במצבם הנפשי הגרוע יעשו עבירות, והדבר ישפיע לרעה על חינוך ילדיהם.

פורסם בקטגוריה ב - לקראת נישואין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן