ב – אירוסין ונישואין

פורסם בקטגוריה ג - הלכות נישואין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-03-02/

החתונה מורכבת משני שלבים, קידושין וחופה, ובמילים אחרות, אירוסין ונישואין. וצריך לציין שמה שאנו קוראים היום אירוסין אינו מה שהתורה קוראת אירוסין, כי בלשוננו אנו קוראים מאורסת למי שהחליטה להתחתן עם מישהו, אבל באמת, על פי ההלכה, מאורסת היא אשה שהתקדשה לאיש על ידי קידושין גמורים. הקידושין יוצרים את הזיקה שבין החתן והכלה, והם נעשים בדרך כלל על ידי קניין, שמתבצע בנתינת טבעת מהחתן לכלה, ואמירת הנוסח: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". על ידי כך הזוג נעשה מאורס. והעמידה תחת החופה היא הביטוי ההלכתי לתחילת חיי הנישואים המשותפים, כלומר החופה יוצרת את הנישואין.

בעבר היו נוהגים להמתין שנים עשר חודש בין הקידושין לחופה, כלומר בין האירוסין לנישואין. באותם שנים עשר חודשים היתה האשה נקראת מאורסת אבל לא נשואה, והיתה לזה משמעות הלכתית על פי התורה, ובסוף השנה היו עורכים את החופה, ומיני אז נחשבה האשה לנשואה.

נפרט מעט יותר, תחילת ההתקשרות שבין בני הזוג נעשית על ידי קידושין, שהם מעשה קניין שעל ידם נוצרת זיקה בין בני הזוג. ובשלוש דרכים ניתן לקדש אשה (כסף, שטר וביאה), וכיום נוהגים הכל לקדש את האשה בקניין כסף, שנעשה על ידי נתינת הטבעת לאשה. ומרגע נתינת הטבעת שהיא מעשה הקידושין, נעשית האשה מקודשת ומיועדת לבעלה, והיא נקראת מאורסת. כדרך אגב כדאי לציין, שעונשה של נערה מאורסת שזנתה חמור, על פי דין התורה, מעט יותר מעונשה של אשה נשואה שזנתה. כלומר, הזיקה שבין בני הזוג מוחלטת ומחייבת, ואם ירצו להיפרד יצטרכו לעשות זאת על ידי גט. אלא שעד לחופה, שהיא זמן הנישואין, אסור לזוג המאורס לגור ביחד ולקיים חיי אישות.

כפי שהזכרתי, בעבר היו נוהגים להמתין שנים עשר חודש בין האירוסין לנישואין, דהיינו בין הקידושין לחופה, ובאותה שנה היו בני הזוג מתכוננים לחתונה, הן מבחינה נפשית והן על ידי הכנות מעשיות, כגון הכנת הבית, הבגדים וסעודת החתונה. לא קשה להבחין ביופי המיוחד שבהמתנה הממושכת בת השנה של הזוג המקודש והמאורס, שהיה מצפה ומייחל ליום החתונה, ליום שבו יתחיל לחיות יחד. ודאי שאותה שנה היתה מעמיקה את היחס הנפשי והרוחני שביניהם.

אבל במשך הזמן והגלויות, נתרבו סיבות שהביאו לאיחוד האירוסין עם הנישואין. ראשית, קרו מקרים שבין האירוסין לנישואין, נאלצה משפחת החתן או הכלה לברוח ממקומה, וכך נשארו בני הזוג קשורים ביניהם בקשר של קידושין בלי יכולת לממש את הקשר על ידי נישואין, וגם ללא אפשרות להתירו על ידי גט. ועוד קרו מקרים שבין האירוסין לנישואין לא הקפידו בני הזוג על שמירת הצניעות ביניהם. מסיבות אלו נתקבל בכל ישראל המנהג לאחד את האירוסין והנישואין לזמן אחד, שהוא יום החתונה. וכך בעת החתונה נערכים גם האירוסין – שהם הקידושין על ידי הטבעת, וגם הנישואין – על ידי העמדת החופה.

פורסם בקטגוריה ג - הלכות נישואין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן