ז – העדים

פורסם בקטגוריה ג - הלכות נישואין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-03-07/

יתכן שאדם יתן טבעת לכלתו, ויאמר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", והיא תסכים להינשא לו ותושיט את אצבעה, והוא יענוד את הטבעת על אצבעה, ובכל זאת, אם לא יהיו נוכחים במקום עדים כשרים, הקידושין לא יחולו והם עדיין יחשבו לרווקים.

וזהו ההבדל היסודי שבין העדות בדיני ממונות לעדות בהלכות קידושין. בדיני ממונות כל תכליתם של העדים היא רק לברר מה היה באמת, האם פלוני נתן הלוואה לאלמוני? וכמה נתן? או האם פלוני הזיק לרכושו של אלמוני או גנב? אבל אם לא יהיה ויכוח בין שני הצדדים, אין יותר צורך בעדים. כי רק כשיש ספק מה היה, צריכים העדים לבוא ולהכריע. אבל כשאין ספקות, והצד הנתבע מודה שהוא חייב כסף, עליו לשלם גם כשאין עדים.

לא כן הדין לגבי קידושין וגירושין, שבהם נוכחות העדים היא חלק בלתי נפרד ממעשה הקידושין או הגירושין, ואם לא יהיו עדים, אפילו ששני בני הזוג יספרו שערכו קידושין ביניהם, קידושין אלו לא יתפסו. והטעם לכך, שבקידושין או גירושין לא מדובר רק על חיוב ממון מאחד לשני, אלא מדובר על שינוי במעמדם של האיש והאשה, שינוי הנוגע לכל בני האדם. מעתה האשה היא אשת איש, ולמשל, על פי דיני התורה, כל מי שישכב עימה יתחייב מיתה בידי שמים, ואם יהיו עדים שיתרו בו בעת מעשה, יתחייב מיתה בידי בית הדין. וברור ששינוי כזה במעמדה, מרווקה לאשת איש או מאשת איש לגרושה, לא יכול להיעשות ללא נוכחות של עדים. ולכן יש להקפיד שהעדות תהיה כדת וכדין.

פורסם בקטגוריה ג - הלכות נישואין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.