יג – סעודת שבע ברכות

פורסם בקטגוריה ד - הלכות החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-04-13/

כדי להשלים את הלכות החתונה, אזכיר בקצרה את עיקרי ההלכות הנוגעות לשבעת ימי המשתה ולסעודות שבע הברכות.

במשך שבעת ימי המשתה, בכל סעודה ניתן לברך את שבע-הברכות של החתונה, בתנאי שישתתפו בסעודה מניין של עשרה גברים, וביניהם 'פנים חדשות', דהיינו אדם חדש שעדיין לא השתתף בשמחת החתן והכלה, ובואו לסעודה מחדש את השמחה ומאפשר לברך שוב את שבע-הברכות. בשבת ויום טוב מברכים גם ללא 'פנים חדשות', מפני ששמחת היום מהווה תחליף ל'פנים החדשות'.

לגבי מקום הסעודה שניתן לברך בה את שבע-הברכות נחלקו הדעות. יש אומרים שרק במקום המיוחד לשמחת החתן והכלה מברכים את שבע-הברכות, אבל אם יצאו החתן והכלה לסעוד בביתם של אחרים – לא יברכו. והמקום שמברכים על פי דעה זו את שבע-הברכות הוא בדרך כלל ביתם של החתן והכלה, או מקום אחר שיועד לשם כך למשך כל שבעת הימים (שו"ע אה"ע סב, י).

ויש אומרים, שבכל מקום שקבעו סעודה לכבוד נישואי החתן והכלה ניתן לברך את שבע-הברכות. ולפי דעה זו ניתן לערוך את סעודת שבע-הברכות בכל יום במקום אחר, והעיקר שקביעת הסעודה תהיה לשם שמחת הנישואין (ט"ז אה"ע סב, ז).

למעשה, כל יוצאי אשכנז נוהגים כשיטה המקילה, ובכל יום עורכים את סעודת שבע-הברכות במקום אחר. ובין יוצאי ספרד רבים נהגו להקפיד לערוך את שבע-הברכות בביתם של החתן והכלה בלבד. ויש שמקילים לברך גם בבית הורי החתן או הכלה. וכיום הרבה בחורי ישיבות מיוצאי ספרד נוהגים למעשה כמנהג האשכנזים ועורכים את סעודות שבע-הברכות במקומות שונים. ויתכן שמאחר שאורחות החיים השתנו, אין מקובל כיום לערוך אותה השמחה באותו בית פעמים רבות. וממילא שמחת החתונה מתקיימת במקומות שונים. ובמיוחד שעל ידי כלי התחבורה יכולים בני הזוג לנסוע למקומות שונים, דבר שמאפשר ליותר קרובים וידידים להשתתף בשמחה – לכן נהגו רבים מיוצאי ספרד כמנהג אשכנז המיוסד על דעת הט"ז ועוד פוסקים רבים.[2]


[2]. ראיתי בספר "עלי הדס" ע' קפ, ובו אוסף מנהגי תוניס, שכתב: "…רוב רבני מחוזנו שעמדו על דין זה העלו להתיר אמירת שבע ברכות מחוץ לבית החתן, ובפרט בימינו שאין קובעים מקום לחופה כל שבעה. וכן פסק מה"ר כדיר צבאן בספרו נפש חיה (מע' ח' אות י'), וכתב בסיום דבריו: ואין לדמות למה שנהגו בחו"ל, שהחתן והכלה גרים עם הוריהם בחצר גדולה ורחבה ושם קובעים סעודות של ליל החופה או של שבת, שבאמת זה נקרא מקום החופה, עכ"ל. והסכים עמו לדינא הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א בהערה שם. ועוד הביא הגר"מ מאזוז עדות שכן נהג למעשה מה"ר משה כלפון הכהן בעל ברית כהונה. ועיין עוד בשו"ת שואל ונשאל (ג, אוה"ע תלח). וכ"כ באורך בספר תרחם ציון (סי' יב). וכן דעת כמה מגדולי אחרונים, כגון: הרדב"ז (ח"ד סי' אלף שכ), הכנסת הגדולה (אה"ע סב, הגה"ט כז), הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים (אה"ע סב, יא), הגאון רבי יהודה שמואל אשכנזי בסידור בית עובד (דיני ברכת חתנים אות חי, דף ר' ע"ב), ועוד".

פורסם בקטגוריה ד - הלכות החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן