ה – מצוות שמבטאות רחמנות בעת שחיטת החיות

פורסם בקטגוריה ט - צער בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-10-05/

בכמה וכמה מצוות הדריכה אותנו התורה לנהוג כלפי בעלי החיים ברחמנות. ואף שמותר לנו כיום לאכול מבשרם, מכל מקום קבעה התורה כמה מצוות שיש בהן הוראה לנהוג כלפיהם ברחמים. שני טעמים עיקריים לכך, הראשון, לחנך אותנו להיות רחמנים, והשני, לרמז על הבעייתיות המוסרית המסוימת שיש באכילת הבשר, כדי להכין אותנו לקראת התקופה שתבוא בעתיד, שבה נחדל מאכילת בשר.

ונתחיל בסקירת המצוות.

הראשונה היא האיסור לאכול איבר מן החי. אף שהתורה התירה לנו בשר בהמות וחיות, מכל מקום אסור מן התורה לתלוש איבר מן הבהמה בעודה בחיים ולאוכלו. והטעם לכך פשוט, זוהי אכזריות נוראה לחתוך איבר מבהמה חיה, ולראות בכאבה וצערה, וליהנות אחר כך מטעם בשרה. ואפילו בני נח, היינו בני כל העמים, נצטוו על פי התורה שלא לאכול איבר מן החי, אלא קודם צריכים להמית את החיה ורק אחר כך לחתוך מבשרה.

מצווה נוספת היא מצוות השחיטה. נצטווינו לשחוט את הבהמה מן הצוואר. וכל בהמה שלא תישחט כך, הרי היא נבלה האסורה באכילה. וכן הדין לגבי עוף וחיה. השחיטה היא מיתה קלה ביותר. שכן העורק שמספק את מירב הדם למוח עובר דרך מקום השחיטה, וכך מיד לאחר השחיטה אין יותר אספקת דם למוח. ולכן בשעה שתחושת הכאב היתה צריכה להגיע לקליפת המוח, ששם תחושת הכאב נקלטת, מחמת חוסר דם וחמצן אין קליפת המוח מסוגלת לקלוט את הכאב. גם לפני שהעורק הראשי נשחט, אין הכאב כמעט מורגש, מפני שהשחיטה חייבת להיעשות בסכין חדה וחלקה, תוך תנועה מהירה, באופן כזה, תחושת הכאב אינה מורגשת כמעט. בנוסף לכך, נוהגים להשכיב את הבהמה לפני השחיטה, ועל ידי כך מפחיתים את צערה משום שתנוחה זו מסיחה את דעתה מפעולת השחיטה, וגם ניתוק אספקת הדם והחמצן למוח מתרחשת במהירות בתנוחה זו.

לגבי דגים, לא נצטווינו לשוחטם, והטעם כנראה, כיוון שהדג נמצא במדרגה נמוכה בסולם ההתפתחות, ומוחו ומערכת עצביו פחות מפותחים, ומסתבר שגם תחושת הכאב שלו עמומה יותר, ולכן אין צורך לשוחטו באופן מיוחד.

עוד נצטווינו שלא לאכול מן הדם של בעלי החיים. וביאר בעל ספר החינוך (מצווה קמ"ח), שאף שהתירה לנו התורה אכילת בשר, מכל מקום באכילת הדם בולטת האכזריות, שכן דם החיה דומה לדם האדם, ובו נקשרת חיותו של בעל החיים. ואמנם דם דג מותר באכילה, והטעם לכך, שהדג הוא מין חי ירוד יותר, וממילא צערו ורגשותיו פחות מפותחים, ולכן לא הוזהרנו שלא לשתות מדמו (אמנם מדרבנן, כאשר יש חשש מראית עין אסור לשתותו).

וכן נצטווינו מצווה מיוחדת לגבי חיות ועופות, והיא לכסות את דמם לאחר שחיטתם. הטעם לכך משום שיש אכזריות באכילת בשר בעוד הדם שפוך על הארץ, וכן בכיסוי הדם ישנו ביטוי לבושה הפנימית, על שאנו נאלצים לשחוט בעלי חיים כדי לאכול מבשרם (החינוך קפ"ז. חזון הצמחונות והשלום י"ד).

עוד נצטווינו שלא לשחוט בהמה ולדה ביום אחד, ושוב הטעם הפשוט הוא, שאף שמן הדין מותר לשחוט בהמה כדי לאוכלה, מכל מקום לשחוט ביום אחד את האם ואת ולדה, זוהי אכזריות יתירה (החינוך רצ"ד). וכן ישנו חשש שהשוחט ישחט את הולד בפני אימו או להיפך ועל ידי כך ירבה צערם מאוד (מורה נבוכים ח"ג מ"ח).

הרי לנו, שאף שהתורה התירה לנו לאכול בשר, רצתה למנוע אותנו מלהדרדר על ידי כך לאכזריות ואטימות כלפי צערם של בעלי החיים, ועל כן הדריכה אותנו בכמה מצוות שלא להגדיל את צערם.

פורסם בקטגוריה ט - צער בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן