ו – פריקת החמור – צער בעלי חיים דאורייתא

פורסם בקטגוריה ט - צער בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-10-06/

מצווה מן התורה לרחם על בעלי חיים ולא לצערם. כלומר, לא רק שאסור להיות אכזר כלפי בעלי חיים, אלא אף מצווה לרחם עליהם ולמנוע מהם צער. וכן נצטווינו, שאם נראה חמור שמחמת כובד המשא שעליו התמוטט ורובץ תחת משאו ללא יכולת לקום, ניחלץ לעזרתו ונפרוק את המשא מעליו (שמות כג, ה). שתי סיבות למצווה זו, האחת לעזור לחבר בעל החמור, והשנייה למנוע צער מן החמור שנפל וכרע תחת משאו הכבד (ב"מ לב, ב).[2]

ולכן אמרו חכמים, שמצוות פריקה קודמת למצוות טעינה. כלומר, כאשר נמצאים לפנינו שני חברים עם חמורים, אחד מבקש עזרה בהטענת חמורו ואילו האחר מבקש עזרה בפריקת המטען שמוטט את חמורו, יש להקדים ולעזור לזה המבקש לפרוק את המטען מן החמור, שכן בהגשת עזרה זו מצטרף הנימוק של 'צער בעלי חיים' (שו"ע חו"מ רעב, י).

ולא רק זה, אלא שאם חבירו מבקש סיוע בהטענת החמור, אין חובה לעזור לו ללא תשלום, אבל כאשר הוא מבקש עזרה בפריקה, כדי לאפשר לחמור לקום מתחת המטען שמוטט אותו, אזי צריכים לעזור גם ללא תשלום, מפני מצוות צער בעלי חיים. ורק למי שעסוק במלאכתו מותר לדרוש תשלום עבור הסיוע בפריקה (שם רעב, ו, ובסמ"ע).

וגם לגוי צריך לעזור בפריקת המשא שמכביד על החמור, ואפילו אם זה הגוי אינו נוהג כשורה, ומצד עצמו אין ראוי שנעזור לו, מכל מקום על החמור שרובץ על הארץ ראוי לרחם, ולכן מצווה להסיר מעליו את המשא (רמ"א שם סעיף ט).[3]

עוד כתב ב'שולחן ערוך הרב', שאם אדם רואה סוס המושך עגלה, שהגיע למקום מלא מהמורות או לעלייה תלולה, עד שאינו יכול למשוך לבדו בלא שיעזרו לו, ויש חשש שאם הסוס לא יצליח למשוך כראוי, יכהו בעליו מכה רבה להכריחו למשוך יותר מכוחו, אזי אפשר שיש מצווה לעזור לסוס למשוך, כדי להצילו מיד בעליו שלא יכהו. ואפילו שלגוי האכזר אין ראוי לעזור, מכל מקום ראוי לרחם על הסוס ולעזור לו (הלכות עוברי דרכים וצער בע"ח ח'; קצור שו"ע קצא, ב).


[2]2. לדעת רוב רובם של הפוסקים, איסור צער בעלי חיים הוא מן התורה, וכן סוברים הרי"ף, הרא"ש, המאירי, החינוך תק"ן, הטור והרמ"א חו"מ רעב, ט. ואמנם לגבי דעת הרמב"ם בהל' רוצח יג, ט, ישנה מבוכה, רוב המפרשים סוברים שלדעתו האיסור מדברי חכמים, אבל לדעת הכס"מ והרדב"ז גם הוא מודה שהאיסור מדאורייתא. ולדעת האור שמח, לצער בכוונה אסור מן התורה, אבל לסייע כדי למנוע צער הוא מצווה מדברי חכמים. עיין באסיא ח"א ע' 263, ויחו"ד ה, סד. ולמעלה כתבתי כדעת רוב הפוסקים שהמצווה מדאורייתא, ולכן מצווה לעזור גם לבהמת גוי.

[3]. אם הרואה את החמור רובץ תחת משאו הוא אדם עשיר או מכובד, שאין דרכו לפרוק חמורים ברחוב, מצד הדין אין עליו חובה לפרוק את החמור, שהואיל ואינו רגיל בזה, הוא חש בושה מכך, וכבודו חשוב יותר מצער הבהמה. ובכל זאת מידת חסידות למחול על כבודו ולעזור לבהמה. ולדעת הרמב"ם (הל' רוצח יג, ד) גם אם הוא תלמיד חכם, מידת חסידות לוותר על כבודו ולפרוק את הבהמה. אבל הטור כתב בשם הרא"ש (חו"מ רעב, ג), שכיוון שכבודו הוא כבוד התורה, אסור לו לפרוק בעצמו, ומידת חסידות, כשאפשר, לשכור אדם אחר שיעזור.

פורסם בקטגוריה ט - צער בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן