יט – איסור סירוס בעלי חיים

פורסם בקטגוריה ט - צער בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-10-19/

מגמת הבריאה להוסיף חיים בעולם, וכן נאמר לאחר בריאת החיות והעופות (בראשית א, כב): "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ". כהמשך לזה אסרה התורה כל פעולת סירוס. היינו שלא נפגע באחד מאיברי ההולדה של אדם או בהמה, חיה ועוף. וכל המסרס אחד מהם, עובר על איסור תורה שעונשו מלקות (ויקרא כב, כד; שו"ע אה"ע ה, יא).

עיקר הסירוס היה נעשה בזכרים, וגם עונש מלקות נאמר לגבי המסרס זכר. ולגבי סירוס נקבה, נחלקו הפוסקים האם הוא אסור מן התורה או מדברי חכמים. מכל מקום, גם לסוברים שאיסור סירוס נקבה מן התורה, ברור שאין נענשים עליו במלקות.

בתקופה האחרונה התעוררו ארגוני צער בעלי חיים לבעיית ריבוי חתולי הרחוב, שבאין להם אויב שידלל את אוכלוסייתם – התרבו מאוד בערים הגדולות, והמזון שנזרק לפחים אינו מספיק להם, וכך הם מסתובבים ברחובות רעבים וכחושים, ומייללים בלילות, ומעוררים את רחמי הבריות, ואף חודרים לבתים כדי להשיג מזון. היו שהציעו לסרס כשמונים אחוז מחתולי הרחוב הזכרים, ועל ידי כך לגרום בטווח של שנה שנתיים לצמצום ניכר של מספר חתולי הרחוב. הדרך שהוצעה היא, לתפוס חתולים זכרים מן הרחוב, לסרסם על ידי כריתת צינור הזרע שלהם, ולאחר מכן לחתוך מעט מאוזנם ולשחררם לרחוב. סימון האוזן נעשה כדי שלא יצטרכו לצודם פעמיים. וכך במשך כמה חודשים לסרס כשמונים אחוז מן הזכרים, וכיוון שרובם הגדול של החתולים הזכרים יהיו עקרים, לא יוכלו להפרות את הנקבות, ופחות גורים יומלטו, ואוכלוסיית החתולים תתמעט. היתה עירייה גדולה שאף החלה לבצע תוכנית זו.

אלא שעל פי ההלכה, כפי שלמדנו, אסור מן התורה לסרס בעלי חיים, לפיכך אסור לכרות את צינור הזרע של החתולים. וכן אסור לשכור גויים שיסרסו את החתולים, מפני שכל דבר שאסור עלינו, על פי ההלכה אסור לנו לבקש מגוי לעשותו עבורנו (שו"ע אה"ע ה, יד). בנוסף לכך, יש פוסקים הסוברים שגם בני נח עצמם אסורים בסירוס, ולפי דעתם מן התורה אסור לנו לבקש מהם לסרס עבורנו חתולים, שכן נצטווינו שלא להכשיל אדם בעבירה. ואמנם אילו הסירוס היה נעשה בנקבות על ידי כריתת השחלות שלהן, האיסור היה קל יותר, שלדעת הרבה פוסקים האיסור מדברי חכמים. מכל מקום לדעת רוב רובם של הפוסקים אסור לסרס נקבה. לפיכך, אין היתר לסרס את חתולי הרחוב. והעצה הנכונה במקרה זה היא, לפזר ברחובות כל כמה חודשים גלולות למניעת הריון ולהבליעם בתוך מזון טעים לחתולים, וגלולות אלו ימנעו את הביוץ והייחום של החתולות, ועל ידי כך אוכלוסיית החתולים תצטמצם ללא איסור סירוס.

וזו העצה הנכונה גם למי שיש ברשותו כלבה, שאינו רוצה שתתעבר, שיתן לה גלולות למניעת הריון. ואמנם ישנה שמועה שגלולות אלו עלולות לגרום למחלות, מכל מקום אין להתיר מפני חשש זה לעבור על איסור סירוס. בנוסף לכך, ללא ספק כשם שנמצאו גלולות למניעת הריון בבני אדם, שאינן גורמות למחלות, כך ניתן לייצר גלולות לבעלי חיים ללא חשש של גרימת מחלות. [11]


[11]. מקורות להלכה: אסור לבקש מגוי לסרס בעל חיים, משום שלדעת רוב הפוסקים קיים איסור שבות בכל האיסורים שבתורה, שכשם שאסור לבקש מגוי לחלל עבורנו שבת, כן אסור לבקש מגוי לעשות עבורנו איסור אחר. וכן דעת הרא"ש והרמב"ם ונמוק"י והרשב"א והר"ן, כמובא בב"י אה"ע ה, יא. אמנם דעת הראב"ד שאין איסור שבות בשאר איסורים, ולדעתו מותר לבקש מגוי לסרס בעל חיים. מכל מקום להלכה נפסק בשו"ע אה"ע ה, יא, כדעת רוב רובם של הפוסקים שאסור לבקש מבן נח לסרס בעל חיים. בנוסף לכך, יש סוברים שגם בן נח עצמו מצווה שלא לסרס. בסנהדרין נו, ב, ונז, א, דעת תנא דבי מנשה ור' חידקא שבני נח אסורים בסירוס, שנאמר (בראשית ט, ז): "שרצו בארץ ורבו בה". ואילו לדעת חכמים זוהי ברכה ולא מצווה. רוב הראשונים פסקו כחכמים, וכן דעת הרא"ש ב"מ פ"ז סי' ו', נמוק"י ב"מ פ"ז, ב"י אה"ע ה', ביאור הגר"א בשם כל הפוסקים. אולם לדעת השאילתות אמור שאילתא ק"ה, גם בני נח אסורים בסירוס, וכן דעת הסמ"ג לאוין קכ, או"ז ב"מ סי' רפו.

ולעניין סירוס נקבה, לדעת הגר"א אה"ע ה, כה, האיסור מן התורה אלא שאין לוקין עליו, ומקורו מתו"כ. ולדעת הרבה פוסקים האיסור מדברי חכמים, וכך משמע מלשון הרמב"ם (איסורי ביאה טז, יא), ומהמגיד משנה שם. וכן דעת חידושי הרמב"ן והרשב"א לשבת קיא, א. והטעם שהאיסור אינו מדאורייתא, כי איבריהם מבפנים, ומצוות פרו ורבו על הזכר. בכל אופן משמע לכל הדעות הנזכרות שיש איסור סירוס נקבות, בין אם הוא דרבנן בין אם הוא דאורייתא. ואמנם הט"ז באה"ע ה, ו, כתב שאין איסור סירוס בנקבות, אלא שמשום צער בעלי חיים אסרו חכמים לסרס נקבות. וכתב שכן דעת הפרישה. וכתב בשו"ת לב אריה ח"ב לד, שלפי זה, אם ירדימו את הבהמה ויעקרו אותה בלא כאב, אין בזה כל איסור. אלא שלמעשה כתב שכיוון שמכל הפוסקים משמע שיש איסור לסרס נקבה, קשה להתיר סירוס בעלי חיים נקבות אפילו לצורך לימוד רפואה. וכתב בספר נשמת אברהם, אה"ע ה, ט, שכך אמר לו הרב אוירבאך זצ"ל. ודיברתי על סוגיה זו עם מו"ר הרב אברהם שפירא (הרב הראשי וראש ישיבת מרכז הרב), והסכים שאין להתיר סירוס נקבה, ויש למצוא פתרון של גלולות למניעת הריון. ובלית ברירה, מוטב להרוג בעלי חיים מאשר לסרסם. ועיין בשבט הלוי ו, רד, שאמירה לגוי לעקר נקבה היא כשבות דשבות, ויש אומרים שמותרת לכתחילה. ע"כ. ואולי על ידי גרמא בזריקה גם אפשר להקל. וכן אפשר להתיר לקשור את החצוצרות של הנקבה, וכיוון שניתן לפותחם אין זה סירוס גמור.

פורסם בקטגוריה ט - צער בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן