א – גדרי המצווה

פורסם בקטגוריה י - מצוות שילוח הקן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-11-01/

מקור המצווה בחומש דברים (כב, ו-ז): "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".

כלומר, אדם המוצא קן של ציפור, ובקן אפרוחים או ביצים, ואימם רובצת עליהם, אסור לו ליטול את האם מעל גוזליה או ביציה, וכן אסור לו ליטול את הציפור עם אפרוחיה או ביציה, וכן אסור ליטול את האפרוחים או הביצים מתחת האם.[1]

ואם עבר ונטל את האם – אף שעבר על איסור תורה, עדיין הוא יכול לתקן את מעשהו על ידי שישלח את הציפור לחופשי. ואם מתה – שוב אינו יכול לתקן חטאו, וחייב מלקות (חולין קמא, א, רמב"ם הל' שחיטה יג, א-ג; שו"ע יו"ד רצב, ו).

ואם ירצה ליטול את האפרוחים או הביצים, עליו לשלח תחילה את האם, עד שתברח ולא יוכל לתופסה, שכל זמן שהיא חופפת על הבנים או הביצים אינה בורחת ונוח לתופסה, וצריך לשלחה עד שתסיח דעתה מקינה ותברח.[2]

ודין זה נוהג במיני העופות הכשרים לאכילה בלבד, שכן למדו חז"ל שכל מקום שנאמר 'ציפור' הכוונה למין טהור. אבל אם פגש קן של עוף טמא, מותר לו ליקח הביצים או האפרוחים בלא לשלח את האם.

עוד צריך לדעת, שדין זה חל רק על ציפורי בר שאינן שייכות לאדם, אבל אדם שיש ברשותו ציפורים שמקננות, כגון יונים מבויתות, כיוון שהן מזומנות לפניו, רשאי לעשות בהן מה שירצה. שכן נאמר: "כִּי 'יִקָּרֵא' קַן צִפּוֹר" דווקא במקרה, ולא קן המזומן לפניו. ולכן מותר לו ליקח מקן שבבעלותו אפרוחים בלא לשלח את האם.[3]


[1]. עבר ולקח את האפרוחים או הביצים בלא לשלח את האם, נחלקו הפוסקים בחומרת האיסור שעשה. בשו"ת חוות יאיר ס"ז כתב שהוא איסור דרבנן. ויש אומרים שהוא מדאורייתא, שכן רק אם שילח את האם מותר לקחת את הבנים.

[2]. הפירוש עפ"י חזו"א יו"ד קעה. ואם ירצה את האם בלבד, יש אומרים שאינו חייב להפריחה עד שתצא לגמרי מתחת ידו, אלא יכול להפריחה עד שתינתק מהקן, ואף שלא תתרחק לגמרי מידו, יכול לנסות לתופסה (עיין בספר "אם על הבנים" ע' 67 – 70). ואם ירצה לקחת גם את האם וגם הבנים, הדרך היחידה לעשות זאת, היא להפריח את האם עד שתצא לגמרי מתוך ידו, באופן שתסיח דעתה מקינה, וכדי לתופסה יצטרך לצוד אותה מחדש, ואז יהיה רשאי לקחת את הביצים ולאחר מכן לנסות לצוד את האם.

[3]3. לגבי קן שנבנה על ידי ציפורי בר בתוך חצרו או על גג ביתו, הדין הוא כך: מתחילה אסור לבעל הבית לקחת את הביצים או האפרוחים בלא לשלח האם. ואף שלהלכה כל מה שנמצא בתוך חצרו המשתמרת קנוי לבעל הבית, מכל מקום כיוון שעל פי התורה אסור לו לקחת את האפרוחים לפני שישלח האם, ממילא חצרו אינה קונה את הביצים. אבל מאותה שעה שהאם תפרח לרגע מעל קינה, מיד החצר קונה, והביצים והאפרוחים שייכים לבעל החצר, והוא רשאי לקחתם בלא לשלח את האם. וכיוון שכל ציפור עפה מקינה במשך שעות היום, ממילא לאחר שעבר יום, הקן כבר נחשב קנוי לבעל החצר, ודין "שילוח הקן" לא חל על הביצים והאפרוחים שבו.

פורסם בקטגוריה י - מצוות שילוח הקן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן