ב – איסור תורה בפחות מכזית

פורסם בקטגוריה י"ד - הלכות תולעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-15-02/

עוד צד של חומרה יש באיסור אכילת שרצים. לגבי כל האיסורים שבתורה ישנו כלל, שרק על אכילה של שיעור השווה לכזית חייבים מלקות. כלומר ודאי שאסור לאכול אפילו חתיכה קטנטנה של חזיר או גמל, אבל את עונש המלקות קבעה התורה רק למי שאכל במזיד יותר משיעור השווה לזית. אך לא כן לגבי אכילת שרצים ורמשים, שהואיל וכל תולעת וחרק הם בריה בפני עצמה, ממילא על כל אכילה של חרק, אפילו גודלו מילימטר בלבד, כל זמן שאפשר לראותו בעין רגילה, האוכלו עובר על כמה איסורי תורה. וכפי שלמדנו, אם אכלו במזיד בזמן שהיו בתי דינים סמוכים, היה נענש בכמה סדרות של מלקויות על כל חרק וחרק שאכל (מכות טז, ב; רמב"ם הל' מאכלות אסורות ב, כד).

מכאן נבין את חומרת איסור אכילת שרצים ורמשים, ואת האחריות הרבה המוטלת על כל מי שמכין אוכל שיש בו חשש חרקים ותולעים. למרבה הפלא ישנם שומרי מצוות שאינם מודעים לחומרת האיסור, ואינם יודעים כיצד לנקות ולבדוק את הירקות והפירות מחרקים ושרצים (עיין פר"ח יו"ד פד, נג).

אפשר אולי לומר באופן כללי, שכל הלכות מאכלות אסורות נועדו למנוע אותנו מלהיסחף אחר הצדדים הנמוכים שבחיים, אחרי התאוות הגשמיות, שאחת מהן היא תאוות האכילה. התורה רוצה שגם האכילה, שהיא לכאורה פעולה פשוטה ונמוכה, תיעשה על פי הדרכה רוחנית מתאימה. החרקים והתולעים מבטאים את הצד הנמוך והשפל ביותר שבמיני החי, ואולי לכן אסרה אותם התורה באופן חמור כל כך.

פורסם בקטגוריה י"ד - הלכות תולעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן