ב – המקווה

פורסם בקטגוריה ט"ו - הלכות טבילת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-16-02/

התנאי היסודי של המקווה הוא, שהמים יהיו טהורים ויגיעו אל המקווה ישר מהטבע, לכן מים מהברז אינם כשרים למקווה. ושתי אפשרויות יש, האחת להקים את המקווה במקום מעיין מים חיים, באופן כזה שהמים ינבעו מהמעיין אל תוך בריכת המקווה. והאפשרות השנייה והנפוצה היא, להקים מאגר של מים שיקלוט באופן ישיר את מי הגשמים. וליד המאגר של מי הגשמים, בונים את בריכת המקווה, ואת הבריכה ממלאים במים מהברז, אולם כיוון שיוצרים חיבור בין מאגר הגשמים לבריכה שבתוך מבנה המקווה, גם המים שבבריכה נגררים אחר מי הגשמים ואף הם כשרים למקווה טהרה.

ועוד תנאי צריך, שתהיה במקווה לכל הפחות כמות של מים שאדם יכול לטבול בהם בבת אחת את כל גופו. ושיערו חכמים שבארבעים סאה אדם בינוני יכול לטבול את כל גופו, ולכן השיעור המזערי של מקווה, ארבעים סאה. וכיום משתדלים שהמקווה יכיל לפחות אלף ליטרים, ובשעת הדחק מקילים עד לשיעור של ארבע מאות וחמישים וחמישה ליטרים.

וכמובן שגם הטובל צריך לשים לב, שכל גופו בעת ובעונה אחת יהיה בתוך המים, וכן כשמטבילים כלי, צריך שבבת אחת כל הכלי יהיה בתוך המים (חכ"א עג, טו).

הטבילה יוצרת מצב שלרגע מסוים הכלי או האדם מבטל לגמרי את מציאותו. המים החיים, הטהורים, מכסים אותו לחלוטין, בולעים אותו עד שהוא כאילו לא קיים. וכך כשיצא מהמקווה יהיה בעל מדרגה חדשה. זהו בעצם כוחו של המקווה, לבטל את המצב הקודם ולאפשר לאדם הטובל, או לכלי המוטבל, לעלות למצב גבוה יותר.

פורסם בקטגוריה ט"ו - הלכות טבילת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן