ג – דין לחם ולחמניות שעירבו בהם חלב

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים בכשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-17-03/

גזרו חכמים שלא לערב בעיסת הלחם חלב. מפני שרגילים לאכול לחם עם בשר, ואם הלחם יהיה חלבי ולא יהיה ניכר עליו שהוא חלבי, יבואו לאוכלו עם בשר. וכל כך החמירו בזה, עד שגזרו שאם אדם אפה לחם עם חלב, הלחם נאסר לגמרי ואסור לאוכלו אפילו לבדו, שמא ישכח ויבוא לאוכלו עם בשר. כמו שאסור ללוש עיסת לחם עם חלב כן אסור לערב בו שומן בשר, שמא יבוא לאוכלו עם גבינה.

ובשני תנאים הדבר מותר. א) אם הלחם נראה שונה מאוד, עד שמי שיבוא לאוכלו יתעורר לשאול האם הלחם הזה פרווה או חלבי, אין איסור ללוש אותו עם חלב. למשל, אם עשו אותו דומה יותר לעוגה והדביקו עליו למעלה גבינה צהובה, אין חשש שיבואו לאוכלו עם בשר.

ב) אם הלחם קטן, עד שבסעודה אחת יגמרו אותו, אין חשש שמא ישכחו אם נעשה חלבי, ולכן מותר לאפותו ולאוכלו בסעודה אחת. ולדעת הרמ"א גם אם יגמרו אותו ביום אחד ולא בסעודה אחת, מותר לאפותו, כי אין חשש שישכחו שהוא חלב (שו"ע יו"ד צז, א).

בעוגות אין חוששים כל כך לזה, ושתי סיבות לדבר. א) אין רגילים לאכול עוגה עם בשר. ב) מקובל מאוד שעושים עוגה חלבית. אבל אם הוא מאפה שרגילים לאוכלו עם בשר, דינו כדין פת, שאסור לעשותו חלבי, ואם עשאו חלבי בכמות גדולה אסור לאוכלו.

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים בכשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן