ה – דבש

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים בכשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-17-05/

ברור שהדבש כשר לאכילה, וכן מסופר על שמשון ויהונתן שאכלו מן הדבש. אלא שיש לשאול, איך מאכל שנוצר ממין טמא כשר לאכילה? הרי כלל נקוט בידינו, שכל היוצא מן הטמא טמא. למשל, חלב שנחלב מבהמה טמאה אף הוא טמא. לפיכך, כשם שגמל וחמור אסורים באכילה מהתורה, כך חלב היוצא מהן אסור מן התורה באכילה (בכורות ה, ב). ואם כן לכאורה לפי זה גם הדבש צריך להיות אסור באכילה, שהרי הוא יוצא מהדבורים שהם מין טמא שאסור באכילה.

שני הסברים נאמרו לכך בתלמוד (בכורות ז, ב). לדעה אחת (תנא קמא) הדבש שונה מחלב, שהחלב אכן נוצר בגוף הבהמה, ואם היא טמאה אף החלב הנוצר בה טמא. אולם הדבש אינו נוצר בגוף הדבורים אלא הן מלקטות צוף מפרחים וצמחים ואוגרות אותו בגופם, ואח"כ פולטות אותו בכוורת, ושם בכוורת הנוזלים שבצוף מתאדים ונוצר הדבש. ולדעה אחרת (רבי יעקב) יש לימוד מיוחד מן הפסוק העוסק בשרץ העוף שממנו אפשר לדייק שהדבש היוצא מן הדבורה כשר.

וצריכים הכוורנים לסנן את הדבש, מפני שלפעמים מעורבים בדבש רגליים וחלקי גוף אחרים של דבורים. ואחר הסינון הדבש כשר. ואף אם שהו בדבש דבורים מתות זמן רב, אין לחוש שמא נתנו טעם בדבש, מפני שאפילו אם נתנו בדבש טעם, הרי זה טעם פגום, והכלל הוא שדבר הנותן טעם לפגם אינו אוסר (שו"ע יו"ד פא, ח).

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים בכשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן