ו – מזון מלכות

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים בכשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/09-17-06/

כפי שלמדנו הדבש כשר לאכילה, השאלה מה דינו של מזון מלכות? תחילה נקדים כי מזון מלכות הוא חומר נוזלי למחצה, שטעמו מר במקצת, וממנו בעיקר ניזונת מלכת הדבורים. על ידי אכילה מרובה מאותו המזון מתפתח זחל רגיל להיות מלכת הדבורים. לולי מזון המלכות אותו זחל היה נעשה דבורה רגילה. מלכת הדבורים מיוחדת בכך שממנה נמשך הדור הבא, היא מסוגלת להטיל עד אלפיים ביצים ביום, ומשקלה כפול ממשקל שאר הדבורים, ותוחלת חייה פי ארבעים משאר הדבורים. וכיוון שמזון מלכות מסוגל לחולל שינויים מופלגים בדבורה, מרפאים רבים סוברים שיש במזון מלכות סגולות רפואיות חשובות.

אולם לגבי כשרותו נחלקו הפוסקים. יש אומרים שאסור לאוכלו, מפני שכל היוצא מטמא טמא, וכיוון שהדבורים אסורות באכילה אף מזון המלכות שהן מפיקות מבלוטות שבראשן אסור באכילה. ואין דינו כדבש, מפני שהדבש הוא בעצם צוף שהדבורים מלקטות מפרחים וצמחים ואוגרות בזפק הנמצא בין פיהן לקיבתן, ואח"כ הן מוציאות אותו בכוורת, ושם הצוף מתייבש מעט ונעשה דבש. וכיוון שמדובר בצוף מעובד – הדבש כשר באכילה. אבל מזון המלכות נוצר מתוך גופן של הדבורים, ולכן אסור באכילה. ואף אם נאמר שיש לימוד מן הפסוק שדבש דבורים כשר, כוונת התורה להתיר רק את הדבש הידוע בטעמו, אבל לא את שאר החומרים המופרשים מן הדבורים. ולכן דבש מלכות אסור באכילה.

ויש אומרים כי מזון מלכות כשר לאכילה, ודינו כדין דבש, שכל מה שהדבורים מפיקות מגופן מבוסס על צוף ומיני צומח שונים שהדבורים מלקטות. ואף הדבש עצמו מתגבש בצורתו על ידי תוספת אנזימים שמופרשים מבלוטות שבגוף הדבורה, וכמו שהדבש כשר, כך שאר החומרים היוצאים מגוף הדבורה כשרים, שעיקרם מבוסס על מה שהן מלקטות. ואם נאמר שיסוד ההיתר של הדבש הוא ממה שנלמד מן הפסוק, כשם שלמדנו שהדבש כשר, כך אפשר ללמוד שכל החומרים המופרשים מן הדבורים כשרים.

למעשה, אף שראוי לחוש לדעת המחמירים, מכל מקום לצורך רפואי נוהגים להקל לאכול מזון מלכות, מפני שרגילים לערב את מזון המלכות בדבש שכמוּתוֹ פי ארבעים ממזון המלכות, וכיוון שטעמו אינו מורגש, איסורו בטל ומותר לאוכלו. וכן אם יכינוהו בצורה של גלולות שאין בהן טעם מותר לאוכלו. והמיקל לאכול מזון מלכות כפי שהוא, אין למחות בידו, שיש לו על מי לסמוך.

עוד מפיקות הדבורים חומר הנקרא פרופוליס, ועל ידו הן משמרות את הכוורת מזיהומים ומחלות, ועוד חומר הן מפיקות הנקרא פולן והוא מסייע להזנת הדבורים בצעירותן. ואף לחומרים אלו מייחסים סגולות רפואיות. ודינם כדין מזון מלכות, שלצורך רפואי מותר לאוכלם באופן שאין נהנים מטעמם: או כאשר בולעים אותם, או כאשר טעמם מר ואין נהנים ממנו.[1]


[1]. הרב אונטרמן בשבט יהודה שער ה' ע' שמ"ד מתיר. וכן בציץ אליעזר יא, נט; יב, נד, הרחיב בביאור העניין ונוטה להחשיב מזון מלכות בכלל דבש המותר, ומסיק להתיר לחולה או לצורך רפואי. וכ"כ בילקוט יוסף על יו"ד פא, מ. (אמנם אחד מהטעמים להיתר מפני שטעמו מר לגמרי, ושמעתי שטעמו מר מתוק, ויש נהנים ממנו, אלא שעיקר ההיתר מבוסס על הסברות שהוזכרו למעלה). מנגד דעת הרב בריזל שמזון מלכות אינו בכלל הדבש שהותר, והוא אינו מצוף הפרחים אלא מופק מתוך גוף הדבורים, ולכן אסור באכילה כדין היוצא מן הטמא. ועיין בשו"ת עמא דבר ע' קטו, שסיכם את הסוגיה, והרחיב גם בתיאור החומרים הללו והרכבם ומעלותיהם, והביא דעת הגרש"ז אוירבאך שאסרם משום שאינו דבש ואינו סרוח כל כך עד שאין עליו שם איסור. אולם התיר לחולה בחצי שיעור, היינו כשאין במזון המלכות שאוכל שיעור כזית. וכתב שדין פרופוליס ופולן שהדבורים מפיקות כדין מזון מלכות.

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים בכשרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן