ח – דין עוגות ומזונות בסעודה

פורסם בקטגוריה ג - ברכת המוציא. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-03-08/

הרוצה לצאת מכל ספק, רצוי שלא יאכל עוגות בסעודה, מפני שיש ספק אם יצטרך לברך לפניהם 'מזונות'. וזאת משום שכל מאפה מזונות דומה במידה מסוימת ללחם ומסייע לשביעה, ולכן אף אם מגמת אכילתו לקינוח, יתכן שהוא נחשב כלחם וברכת 'המוציא' פוטרתו. ולכן עדיף שהרוצה לאכול מזונות יברך תחילה ברכת המזון, ואח"כ יאכל מזונות ויברך עליהם בתחילה ובסוף.

ואם אינו רוצה להחמיר על עצמו ובא לאכול מזונות בסוף הסעודה, לא יברך עליהם, ש"ספק ברכות להקל" (עיין שו"ע קסח, ז).[9]

ומיני מזונות מבושלים או מטוגנים בשמן עמוק שמגישים לקינוח, כדוגמת ביסלי, כיוון שאינם דומים ללחם, שהלחם נאפה והם מבושלים, כשאוכלים אותם לקינוח בתוך הסעודה, מברכים עליהם 'מזונות'.

אבל על סופגניות שמגישים בסוף הסעודה לקינוח, למרות שהן מבושלות בשמן, לא יברך 'מזונות'. וזאת משום שיש סוברים שהן נפטרות בברכת 'המוציא', משום שבצקן דומה ללחם (עיין להלן ו, 9). ובנוסף לכך הן משביעות מאוד וממילא אכילתן מצטרפת למגמת הסעודה, וכל מאכלי הסעודה נפטרים בברכת 'המוציא'. אלא שהואיל ויש בזה ספק, מלכתחילה עדיף לאוכלן מחוץ לסעודה, ולברך עליהן 'מזונות' ו'על המחיה'.


[9]. עיין להלן ו, ב, שיש שלושה הסברים מהי פת הבאה בכיסנים (פהב"ב – ממולא, נילוש ונכסס), ולדעת רבים (תוס', מרדכי, שבה"ל, מ"א קסח, כב, ט"ז י, מאמ"ר), בכל שלושת הסוגים, אם אוכלם בסעודה לקינוח – מברך 'מזונות'. ומעט מן הפוסקים מורים כך למעשה (הרב אליהו). מנגד, רבים הסבירו בדעת השו"ע קסח, ז, ששלושת הפירושים חלוקים, ואם כן על כל סוג שיאכל לקינוח, י"א שיברך 'מזונות' וי"א 'המוציא'. ולכן כשאוכלם לבדם מברך מפני הספק 'מזונות', וכשאוכלם בתוך הסעודה נפטרים מספק בברכת 'המוציא' (וכ"כ דגמ"ר, ח"א, רע"א). ולדעה זו, על מאפה שמתקיימים בו שלושת הפירושים כאחד (כדוגמת בקלאווה), צריך לברך בסעודה 'מזונות' (וכך דעת באו"ה קסח, ח, 'טעונים' וכל ההולכים בשיטתו). אולם לרשב"א (ברכות מא, ב) ועוד כמה ראשונים, בכל אופן אין לברך בסעודה על כל סוג של פהב"ב, שהואיל והוא משביע, הוא מצטרף למגמת הסעודה ונפטר בברכת 'המוציא'. (וכן מצינו שכאשר אוכלים פהב"ב כשיעור קביעות סעודה ברכתו 'המוציא', ואם כן יש מקום לומר שגם כשאוכלים אותו בסעודה הוא מצטרף לקביעות הסעודה וברכתו 'המוציא'). למעשה, מי שמנהג אבותיו לברך על כל מאפה מזונות בסעודה, או על מאפה שיש בו את שלוש ההגדרות, ימשיך במנהגו. אבל מי שאין בידו מנהג מובהק, הואיל ומכלל ספק לא יצאנו, אין אפשרות לברך 'מזונות' על מאפים שהוגשו לקינוח בסעודה (וכך הורו למעשה חזו"א, שבט הלוי, גרע"י, ברכ"ה ח"ג י, עו). וכדי לצאת מהספק, נכון שלא לאכול מזונות בסעודה (חיד"א). ואם אוכלם, טוב שיכוון במפורש להוציאם ב'המוציא' (ח"א מג, ט). וכן יכול לפטור עצמו מספק במזונות מבושלים שאוכלים לקינוח (כדוגמת ביסלי). ועוד עצה טובה, שיכוון במפורש בעת שיברך 'המוציא' שלא לפטור את המזונות שיגישו לקינוח בסעודה, וכשיגישו לפניו עוגות, יברך עליהם 'מזונות' (אול"צ ח"ב יב, י, בהערה).

והאוכל וופל בתוך הסעודה לקינוח, אם יברך עליו 'מזונות' לא הפסיד. שבנוסף לכל הסוברים שצריך לברך על מזונות הנאכלים לקינוח בתוך הסעודה, בפשטות דין הוופל כ'טריתא', שהוא מאפה מזונות דק ביותר, שגם אם קבע עליו סעודה ברכתו 'מזונות', כמבואר בשו"ע קסח, טו (פתחי הלכה ח, לג, עפ"י מ"ב קסח, לח, וכן כתבתי להלן ו, י), וממילא אם אוכלו לקינוח בסעודה, ברכתו 'מזונות'. בנוסף לכך, יתכן שמתקיימים בו שלוש ההגדרות של פהב"ב (ע' אול"צ ח"ב יב, י). ועיין כאן בהרחבות.

פורסם בקטגוריה ג - ברכת המוציא. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן