חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ט – מים אחרונים

אמרו חכמים שחובה ליטול ידיים לפני ברכת המזון, ונטילה זו נקראת 'מים אחרונים'. טעם הנטילה, מפני שהיו משתמשים במלח סדומית שעלול לסמא את העיניים (חולין קה, א-ב). ועוד אמרו, שישנה מצווה ליטול ידיים לפני ברכת המזון, כדי להתקדש לקראת הברכה, שאין ראוי לומר את ברכת המזון כשהידיים מזוהמות משיירי המאכלים (תר"י ורא"ש עפ"י ברכות נג, ב). ואף שחובה ליטול 'מים אחרונים', אין מברכים על נטילה זו, כיוון שעיקר התקנה כדי למנוע סכנה, ואין מברכים על הסרת סכנה.

ולדעת בעלי התוספות, אין כיום חובה ליטול 'מים אחרונים', משום שאין אנו משתמשים במלח שמסכן את הראייה. ועוד כתבו כמה מגדולי האחרונים, שאפילו מצווה אין בכך, משום שכיום כשאנו אוכלים בסכו"ם, הידיים אינן מזדהמות מן האוכל, ולכן אין צורך לנקותן לקראת ברכת המזון.

למעשה, למרות שדעת רוב הפוסקים, שגם בזמננו צריך ליטול ידיים 'מים אחרונים', רבים נוהגים להקל, וביניהם תלמידי חכמים ונשים צדקניות. משום שדין 'מים אחרונים' מדברי חכמים, והכלל הוא שבמחלוקת בדברי חכמים הלכה כדברי המיקל. אמנם מי שידיו מזוהמות והוא ממילא מתכוון לשוטפם, צריך שישטפם לפני ברכת המזון (שו"ע קפא, א, י).

המקובלים הוסיפו טעם על פי הסוד, שעל ידי 'מים אחרונים' מסירים את זוהמת האוכל שבמזון שדבקה בידיים והיא חלקו של הסטרא אחרא, ועל ידי הסרתה האדם מוגן מן הקיטרוג (זוהר ח"ב קנד, ב; זוה"ח רות קו, ב). ולכן הנוהגים על פי הקבלה מהדרים בנטילת 'מים אחרונים', אבל נשים לא נהגו במנהג קבלה זה, ולכן במשפחות רבות רק הגברים מהדרים ליטול 'מים אחרונים'.[9]


[9]. לתר"י ורא"ש, חובה ליטול מים אחרונים, משום סכנת מלח סדומית, כמובא בחולין קה, א: "מים ראשונים מצווה, מים אחרונים חובה". בנוסף, הואיל והידיים מזוהמות מהמאכלים, יש מצווה ליטול מים אחרונים לכבוד הברכה, וכמובא בברכות נג, ב: "תנא: והתקדשתם – אלו מים ראשונים, והייתם קדושים – אלו מים אחרונים, כי קדוש אני – זה שמן הטוב (שהיו בו בשמים ומעכב את הברכה למי שרגיל בו – רש"י), אני ה' אלוהיכם – זו ברכה". לרמב"ם (ברכות ו, ג), טעם הנטילה משום סכנה, וגם במלח אחר יש לחוש שאולי יזיק כמלח סדומית. לדעת רמ"ה מברכים על נטילתם, ולבה"ג אין מברכים כטעם המובא למעלה (טור קפא, ז).

אבל תוס' (חולין קה, א) כתבו, שאין נוהגים ליטול מים אחרונים, כי אין בינינו מלח סדומית, והפסוק שהובא בברכות אינו אלא אסמכתא, עובדה שאין נוהגים כיום בשמן. ע"כ. ואפילו אם נאמר שלכבוד הברכה צריך להסיר את הזוהמה מהידיים, אפשר לומר שכך היה כשנהגו לאכול בידיים בלא סכו"ם גם מאכלים רטובים ודביקים, ולכן גם נהגו לסוך את הידיים בשמן מבושם, כדי להסיר מהם את ריח התבשילים. אבל אנו שאוכלים בסכו"ם – איננו צריכים לא מים אחרונים ולא שמן טוב (כיוצא בזה כתב במור וקציעה).

כתב בשו"ע קפא, א, שחובה ליטול מים אחרונים, ובסעיף י' הזכיר שיש נוהגים להקל. וכ"כ הרבה פוסקים שנכון להחמיר אף שהזכירו את דעת המקילים (שועה"ר ט). ויש שכתבו במפורש להחמיר (גר"א, ברכ"י, ערוה"ש ה, בא"ח שלח ו). ונשים חייבות בזה כגברים, וכ"כ בהליכות עולם ח"ב שלח לך א', ושו"ת מאמ"ר ח"ב או"ח יח. וכ"כ הליכות ביתה יב, ב, והליכות בת ישראל ג, ה, אלא שציינו שלמעשה נשים לא נהגו ליטול. ועוד ראו בדברי המקובלים בכה"ח קפא, א, וכז.

למעשה נראה שעל פי הדין רשאי כל אדם להקל בזה. שני נימוקים עיקריים לכך שהעיקר כמיקלים: א' הוא ספק בדברי חכמים, ואף שהמחמירים מרובים, סברת המקילים חזקה. ב' כך המנהג הרווח, עובדה שבמשך דורות רבים רוב הנשים, גם היראות, לא נהגו ליטול מים אחרונים, ויש למנהג כוח גדול. כיוצא בזה כתב בשבט הלוי ד, כג, שנטילת מים אחרונים כיום היא חומרה, ונשים לא קיבלו זאת עליהן. ובפס"ת קפא, א, כתב שנהגו להחמיר ליטול מים אחרונים עפ"י הקבלה, ונשים אינן מקפידות במנהגי קבלה. לסיכום: העיקר להלכה שמים אחרונים כיום אינם חובה אלא מנהג טוב שהמחמיר לקיימו תבוא עליו ברכה, ועדיף שלא יקבל זאת על עצמו כמנהג מחייב ונדר.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן