חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ג – שלא לפרק חבורת זימון ולא להיפרד ממנה

היו שניים אוכלים יחד ויש להם אפשרות להזמין עוד אדם שיאכל עמהם, מצווה שיזמינוהו כדי שיוכלו לברך בזימון (שו"ע קצג, א, מ"ב ז. ראו בהלכה י באיזה מאכל ומשקה השלישי מצטרף לזימון).

הואיל ויש מצווה לזמן, אסור לשלושה או ארבעה או חמישה שהתחייבו בזימון להתחלק, שאם יתחלקו יפסידו את הזימון וימעטו בכבוד שמיים. ורק אם היו שם שישה, מותר להם להתחלק לשתי קבוצות של שלושה שבכל אחת יזמנו בנפרד. וכן אסור לעשרה שאכלו יחד להתחלק, כדי שלא יפסידו את הזכרת השם. ואם היו שם עשרים, מותר להם להתחלק לשתי קבוצות, שבשתיהן יזכירו את השם (ברכות נ, א; שו"ע קצג, א).

שלושה שאכלו לחם כאחד, וטעו ובירכו בלא לזמן, הפסידו את מצוות הזימון. ואפילו אם רק שניים מהם טעו ובירכו בלא לזמן, הפסידו את הזימון. אבל אם רק אחד מהם טעה ובירך, אף שהוא הפסיד את מצוותו, הואיל ונותרו שניים שעדיין חייבים בזימון, יכולים השניים לזמן עמו, שהואיל ואכל עמהם, יכול לענות "ברוך שאכלנו משלו" ולהצטרף לזימון (שו"ע קצד, א).[3]

שלושה שאכלו יחד ושניים מהם סיימו את סעודתם ורוצים לזמן ולברך, האחד שרוצה להמשיך לאכול חייב להפסיק ולהצטרף עמהם לזימון ואח"כ ימשיך לאכול, וכשיסיים יברך לעצמו את ברכת המזון. ואף שמלכתחילה מצווה שהזימון יהיה סמוך לברכת המזון, שאז הוא משמש הכנה לברכה, ואם יצטרף אליהם יאלץ לברך את ברכת המזון בנפרד מהזימון; כיוון שאת מצוות הזימון הוא מקיים גם כאשר הזימון אינו צמוד לברכת המזון, עליו להתחשב ברוב ולהצטרף לזימון. ואם הוא מתעקש שלא להצטרף עמהם, למרות זאת הם יכולים לזמן עליו, ואם לא יענה – יפסיד את מצוותו, אבל השניים יקיימו את המצווה, שהואיל והשלישי היה שם בעת הזימון, בעל כורחו הוא מצטרף עמהם לשלושה.

ואם אחד רוצה לסיים את סעודתו ולפרוש מהחבורה, והשניים רוצים להמשיך בסעודתם, אין היחיד יכול לכוף את חבריו לזמן לפני שיסיימו את הסעודה, ועליו להישאר עד שיסיימו את סעודתם ויזמנו ויברכו יחד. וכך הוא הכלל – הולכים תמיד אחר הרוב, שאם היו הסועדים חמישה, הולכים אחר השלושה. וכן אם היו יותר מעשרה, הרוב קובע אם לברך או להמשיך בסעודה (שו"ע ר, א).

ואם אותו יחיד שרוצה לזמן הוא אביהם או רבם של הסועדים, חובה עליהם לכבדו ולהצטרף אליו לזימון (ברכ"י ר, ב).

אף שלמדנו שהשניים אינם חייבים להתחשב ביחיד שרוצה לסיים את סעודתו ולזמן, מנהג חסידות שיתחשבו בו ויצטרפו אליו לזימון, ואח"כ ימשיכו בסעודתם. אבל אם יש חוצפה מסוימת בעזיבתו לפני סוף הסעודה, אינם צריכים להתחשב בו, ועליו להישאר עמהם עד סוף הסעודה כדי לברך בזימון. ואם השניים כבר סיימו את סעודתם, אף שחשבו להתעכב עוד, אינם רשאים לעכב יותר את היחיד, ועליהם להצטרף אליו לזימון (באו"ה ר, א, 'עד'. ראו בהלכה יא באילו מצבים מותר לאדם לברך בלא זימון).[4]


[3]. וכן בזימון עשרה, אם שלושה בירכו, יכולים השבעה הנותרים לצרפם לזימון בהזכרת השם (באו"ה קצד, א, 'אחד'. וראו בהלכה י, שהאוכל מזונות ובירך, אינו מצטרף).

שלושה שאכלו כאחד, ויצא אחד מהם לשוק, כשירצו חבריו לברך יקראו לו, כדי שיצטרף עמהם לזימון. ואף אם אינו יושב עמהם, אלא רק עומד מול הפתח ומראה עצמו להם ושומע אותם, מצטרף לזימון עמהם. וכל זה בזימון של שלושה, אבל לזימון של עשרה, כיוון שהם צריכים להזכיר את השם, משום כבוד הזכרת השם אין לצרף את מי שלא יושב עמהם (שו"ע קצד, ב).

[4]. יש להוסיף שההפסקה באמצע הסעודה לזימון היא בדיעבד לא רק מחמת שנכון להצמיד את הזימון לברהמ"ז, אלא שלדעת כמה ראשונים, וביניהם רב האי גאון והראב"ד, אחר שמפסיקים לזימון, אם רוצים להמשיך בסעודה צריכים ליטול ידיים ולברך 'המוציא'. ואמנם למעשה פסק בשו"ע ר, א, כדעת בה"ג, הרא"ש ותר"י, שימשיכו לאכול בלא ברכה, אולם לכתחילה עדיף שלא להיכנס לספק זה.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן