יד – פירות חיים ומבושלים

פורסם בקטגוריה ח - ברכת הפירות ושהכל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-08-14/

האוכל פרי כדרך שמקובל לאוכלו, בין חי בין מבושל, מברך עליו כברכתו, אם הוא פרי אדמה – 'האדמה', ואם פרי עץ – 'העץ'. ואם אכלו שלא כדרכו, איבד את מעלתו, אבל כיוון שעדיין הוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, מברך עליו את הברכה הכללית – 'שהכל' (שו"ע רה, א; רב, יב).

למשל: סלק, תפוח אדמה, קישוא ודלעת, רגילים לאכול מבושלים ולא חיים. לפיכך, האוכלם מבושלים מברך 'האדמה', והאוכלם חיים, אם הם ראויים לאכילה בשעת הדחק – מברך 'שהכל' (שו"ע רה, א). אבל אם אינם ראויים לאכילה אפילו בשעת הדחק, כגון פלפל חריף ושאר תבלינים, אין מברכים עליהם כלל (שו"ע רב, טז).

ופירות העץ, כמו תפוחים ואגסים, רגילים לאכול גם חיים וגם מבושלים, לפיכך, בשני המצבים ברכתם 'העץ'.

ויש מינים שאין רגילים לאוכלם בפני עצמם, אלא תמיד הם טפלים למאכל חשוב יותר, ותפקידם לתת בו טעם, והרוצה לאוכלם בפני עצמם מברך 'שהכל'. דוגמא לכך – שום, שאם אוכלו בפני עצמו מברך 'שהכל' (מ"ב רה, ה).[12]

והכל תלוי במנהג המקום, למשל, לפני כמאה שנה היה מקובל באירופה לאכול כרוב רק כשהוא מבושל או כבוש, ומי שהיה אוכלו חי, היה מברך 'שהכל' (מ"ב רה, ד). ואילו במזרח התיכון היה מקובל לאוכלו גם כשהוא חי, וממילא היו מברכים עליו 'האדמה' (כה"ח רה, ח). וכיום בארץ ישראל גם האשכנזים התרגלו לאכול כרוב חי, ולכן השתנה הדין לגביהם, שאף הם מברכים עליו 'האדמה'.[13]

ובדינים אלו גם אם טעה יצא בדיעבד ידי חובה. למשל, אם היה צריך לברך על פרי מבושל 'העץ', וטעה וחשב שאין זה דרך אכילתו ובירך 'שהכל' – יצא, שעל הכל אם בירך 'שהכל' יצא. וכן להיפך, אם אכל קישוא חי, שהיה צריך לברך עליו 'שהכל', כי אין דרך לאוכלו חי, וטעה ובירך עליו 'האדמה' – יצא, מפני שאכן הקישוא הוא פרי אדמה (שו"ע רו, א, מ"ב ג).[14]


[12]. על בצל מברכים 'שהכל', מפני שהוא חריף ואין רגילים לאוכלו בפני עצמו. ואף שכשהוא מבושל אפשר לאוכלו, מ"מ לא בישלוהו כדי לאוכלו אלא כדי שיטעים את התבשיל, ולכן ברכתו 'שהכל'. אבל אם בישל בצלים כדי לאוכלם מבושלים, כמו במרק בצל, או כדי לאכול את הבצלים בפני עצמם – מברך 'האדמה'. וכן אם צלה בצל על אש, כגון בתוך נייר כסף, והוא מתמתק בצלייה, מברך 'האדמה' (עפ"י מ"ב רה, ה-ז, אג"מ או"ח א, סד).

[13]. דרך אכילה נקבעת לפי הנהוג ולא לפי האפשרות לאכול, עובדה שאפשר לאכול כרוב חי, ואע"פ כן בשעה שנהגו באירופה לאוכלו כשהוא מבושל או כבוש, על אכילתו חי בירכו 'שהכל' (וכ"כ במ"ב רה, ג). ובשעה שהחלו לאוכלו חי נשתנה דינו. ואע"פ שעדיין הרוב אכלוהו מבושל, מ"מ גם חי התחיל להיחשב כדרך מקובלת (באו"ה רב, י, 'על'). וכן פטרוזיליה, מקובל במקומות מסוימים לאוכלה לעצמה בלא בישול, וממילא ברכתה 'האדמה', ובאשכנז אין רגילים לאוכלה כך, ולכן יברכו עליה 'שהכל' (וזו אחת הסיבות שהאשכנזים אינם אוכלים פטרוזיליה לכרפס בפסח. עיין בפניני הלכה פסח טז, טו).

[14]. כתב בשע"ת רו, א, שבמקרה של ספק, עדיף לברך את הברכה המבוררת יותר, 'העץ' או 'האדמה'. ועיין בעוד מקורות המוזכרים בשארית יוסף ח"ג רה, ב. אולם למעשה, במקום של ספק, ההוראה לברך את הברכה הבטוחה יותר: אם הספק בין 'האדמה' ל'העץ' – 'האדמה'. ואם הספק בין 'האדמה' ל'שהכל' – 'שהכל', כמבואר בשו"ע רו, א, שעה"צ רה, ז, וכפי שכתבתי בהערה 9.

פורסם בקטגוריה ח - ברכת הפירות ושהכל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן