ג – תערובת של שני מינים

פורסם בקטגוריה יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-11-03/

מאכלים רבים מורכבים ממיני מאכלים שונים, שאילו היו נאכלים בנפרד היו מברכים על כל אחד מהם ברכה מיוחדת, אבל כיוון שעירבו אותם יחד נעשו למאכל אחד. ולעניין הברכה, המאכל המרכזי שבתערובת הוא העיקר, ושאר המאכלים נעשים טפלים לו ונפטרים בברכתו. למשל, אורז שעירבו בו צימוקים או טונה, כיוון שהאורז עיקר – מברך עליו 'מזונות' ופוטר את הצימוקים והטונה. וכן האוכל סלט ירקות שעירבו בו מעט חתיכות זית כדי להוסיף בו טעם, כיוון שהירקות עיקר, מברך על הסלט 'האדמה' ופוטר את הזיתים. וכן אורז שהניחו עליו שקדים כדי לייפותו, השקדים טפלים לאורז, וברכת 'מזונות' שמברך על האורז פוטרת את השקדים.

וכאשר שני המינים שבתערובת חשובים ומעורבבים לגמרי, הולכים אחר הרוב. למשל, אם הכינו פשטידה מגבינה וירקות – אם הרוב ירקות, ברכתה 'האדמה', ואם הרוב גבינה ברכתה 'שהכל'. וכן אם עירבו אורז ועדשים – אם הרוב אורז מברכים 'מזונות', ואם הרוב עדשים מברכים 'האדמה'. וכן אם עירבו יוגורט וחתיכות פרי – אם הרוב יוגורט ברכתו 'שהכל', ואם הרוב פרי עץ ברכתו 'העץ'.[3]

אמנם כאשר החתיכות שבתערובת ניכרות, כמו בסלט פירות שיש בו חתיכות של פירות עץ, וחתיכות של פירות אדמה, כיוון שהחתיכות גדולות יחסית וניכר על כל אחת מהן מאיזה פרי היא, יש ספק אם הברכה על הרוב תפטור את המיעוט. לפיכך, יש ליקח תחילה חתיכה של פרי עץ ולברך עליה 'העץ', וחתיכה של פרי אדמה ולברך עליה 'האדמה'. ואח"כ ימשיך לאוכלם יחד.[4]


[3]. אמנם לפעמים הרוב אינו קובע, למשל, קציצת בשר שעירבו בה ירקות או אורז, אף שהבשר מיעוט, כיוון שהוא חשוב יותר (עובדה שהיא נקראת 'קציצת בשר'), הוא העיקר וברכת הקציצה 'שהכל'. וכך משמע במ"ב ריב, א, וכ"כ באול"צ ח"ב יד, כט-ל, ושעה"ב טו, הערה כב. אמנם י"א שכאשר שני המינים חשובים, הולכים תמיד אחר הרוב (עיין ברכ"ה ח"ג י, 130, וזה"ב ע 93). אולם נראה שהרוב קובע רק כאשר לא ברור מהו העיקר, אבל בבשר ואורז ברור שלדעת בני אדם הבשר חשוב יותר. ←

כאשר יש ספק מה הרוב או העיקר, אם יש לו שני מאכלים שבברכות עליהם יפטור את שתי האפשרויות, מוטב שיברך עליהם תחילה. ואם לא, אם אפשר, יפריד בין המינים שבתערובת, ובתחילה יברך ויאכל מכל מין בנפרד. וכשאין פתרון, יברך את הברכה שגם אם טעה בה, תפטור בדיעבד את המין השני. שאם הספק בין 'העץ' ל'האדמה' – יברך 'האדמה'. ואם הספק בין 'האדמה' ל'שהכל' – יברך 'שהכל'.

[4]. אם החתיכות שבתערובת גדולות, עד שפעמים רבות עולה בכף שהוא אוכל רק סוג אחד של מאכל, אין זו תערובת, וחובה לברך על כל מין את ברכתו (ערוה"ש ריב, ב). אבל אם בדרך כלל עולים בכף משני המאכלים, אבל כל מאכל ניכר לעצמו, לפמ"ג זו תערובת ומברך ברכה אחת על הרוב, ולח"א (נא, יג), ובא"ח (פנחס יז) אינה תערובת וצריך לברך על כל מין את ברכתו. וכדי לצאת מהספק נכון לבודד בתחילה כל מין לבדו ולברך עליו, כפי שהתבאר בהלכה ב.

ולגבי ברכה אחרונה, בדרך כלל ברכת שני המינים 'בורא נפשות'. אבל אם יש שם מפירות שבעת המינים, ואכל מכל אחד מהסוגים כ'זית', אלא שאכלם בתערובת, מחמת הספק יוכל לברך רק על המאכל שממנו הרוב. ואם ירצה לצאת מהספק, יאכל מהמיעוט כ'זית' בנפרד, וכך יוכל לברך בסוף 'מעין שלוש' ו'בורא נפשות'. ועיין בהערה הבאה ולעיל י, ג, 4.

פורסם בקטגוריה יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.