ט – האם יוצאים בשמיעה ברמקול

פורסם בקטגוריה יב - כללי ברכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-12-09/

נחלקו הפוסקים, אם השומע ברכה דרך טלפון, רמקול ומכשיר שמיעה – יוצא ידי חובה. יש אומרים, שהואיל והקול יצא מכוחו של המברך, ומיד השומע שמע אותו, למרות שהקול עבר דרך מכשיר חשמלי, דינו כדין קולו של המברך, שאפשר לצאת בשמיעתו ידי חובה. ויש אומרים, שהואיל והקול הנשמע אינו קולו המקורי של המברך, אלא המכשיר החשמלי קלט אותו כאותות חשמליים, ואח"כ תרגם אותו שוב לקול חדש, הרי זה כשומע קול מכונה, שאין יוצאים בו ידי חובה.

למעשה, יש לחשוש לדעת המחמירים, ולא לקיים את המצוות התלויות בשמיעה בעזרת מכשירים חשמליים. אולם כשאין ברירה, עדיף לקיים את המצווה על ידי מכשירים חשמליים, מאשר להפסידה לגמרי. למשל, מי שנמצא במקום שאינו יכול לשמוע קריאת מגילה או הבדלה, עדיף שישמע אותם דרך הטלפון או בשידור חי ברדיו. ובזימון, כאשר האנשים מרובים וקשה לשמוע את המזמן בלא רמקול, טוב להיעזר בו (בזימון יש יותר מקום להקל, כמבואר לעיל ה, ו, 10).

כבד שמיעה, נראה שיכול לכתחילה להיעזר במכשיר שמיעה, שהואיל והמכשיר מחובר לאוזנו, הרי הוא טפל לה, שתפקידו לחזק את יכולת שמיעתה. בנוסף לכך, רוב הנעזרים במכשיר שמיעה שומעים מעט מן הקול גם בלא המכשיר, והמכשיר רק משפר את יכולתם לקלוט את מה ששמעו.

השומע ברכות וקדיש דרך רמקול – צריך לענות אמן. והשומע דרך רדיו או טלפון – טוב שיענה אמן אבל אינו חייב.[8]


[8]. למרן הרב באורח משפט מח, רק שמיעת שופר צריכה להיות במישרים ולא קול הברה, אבל השומע קדיש וקדושה ברמקול או רדיו יענה, ומשמע שגם יוצאים ידי חובה בשמיעה זו. ולכך נטה הרב פראנק במקראי קודש פורים יא, לעניין מקרא מגילה, ואג"מ או"ח ח"ב קח, ח"ד צא, ד, וציץ אליעזר ח, יא. וכן החזו"א פקפק על המחמירים בזה. לעומתם, יש אומרים שהואיל וזה לא הקול המקורי, כמבואר למעלה, אין יוצאים בו ידי חובה. כ"כ משפטי עוזיאל או"ח כא ומהדו"ת לד, הרב גורן בתרומת הגורן כב, הרב אויערבאך במנחת שלמה א, ט. וכ"כ ביחו"ד ג, נד, והוסיף שאם גם בלא הרמקול היה יכול לשמוע את הקול הטבעי, יצא ידי חובה. ועיין בתחומין כו (ע' 457), במאמרו של הרב גדליה אורנשטיין, שטען כי גם השמיעה על ידי האוזן אינה נעשית במישרים, שהקול עובר דרך גלי הקול שבאוויר, ואח"כ נקלט ברעידות קלות שבתוך האוזן, ואותן רעידות נקלטות כאותות חשמליים בקליפת המוח, שמפוענחים אח"כ במוח לשמיעה שאנו מכירים. ולכאורה אין ההבדל אם הקול יעבור באמצע גם דרך מכשיר חשמלי. ונראה לענ"ד, שבשעת הצורך, אם במצב של שקט היה אפשר לשמוע את הקול הטבעי, ורק מפני הרעש אין שומעים אותו, ועל ידי הרמקול שומעים, אפשר לצאת בו ידי חובה. אלא שמלכתחילה יש לחוש לדעת המחמירים, שלא לצאת בעזרת מכשירים חשמליים. ורק לגבי מכשיר שמיעה יש מקום להקל לכתחילה, כפי שכתבתי למעלה. ולעניין עניית אמן על קדיש וברכות, אם הוא דרך רדיו וטלפון, נראה שאף כי אין חובה לענות, מ"מ מצווה לענות, שכן אף הרב גורן ויחו"ד ב, סח, שמחמירים שלא לצאת, מסכימים שיכול ואף מצווה לענות. ואם הקול נשמע בעזרת רמקול נראה שחובה לענות, מפני שלכל הסוברים שאפשר לצאת ידי חובה, הרי זו חובה גמורה, וגם לרוב החולקים עליהם, יש לכל הפחות מצווה לענות.

פורסם בקטגוריה יב - כללי ברכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן