חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

כה – מקומות שנעשו נסים לאדם

אדם שהיה בסכנה ונעשה לו נס וניצל, כשיחזור ויראה את המקום שבו נעשה לו הנס, יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה".

אלא שישנה שאלה, מהי ההגדרה של נס. יש אומרים, שכל שהיה בסכנת מיתה מוחשית, כגון שעבר תאונת דרכים, או שנפל מגובה רב, או ששודדים תקפוהו, כיוון שניצל חייב לברך (ב"י בשם ריב"ש). ויש אומרים שרק על נס ממש מברכים. היינו שההצלה היתה יוצאת מגדר הרגיל, כי רוב גדול של הנמצאים באותה סכנה מתים, ונעשה לו נס וניצל (רד"א בשם רא"ש מלוניל).

למעשה נפסק, שהואיל וספק ברכות להקל, רק כאשר ההצלה היתה שלא כדרך העולם, יברך בשם ומלכות. ובשאר המקרים שניצל מסכנת מיתה מוחשית, יאמר: "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" ללא שם ומלכות (שו"ע  ריח, ט).

ומהי הצלה שלא כדרך העולם? סכנה שרוב גדול של הנמצאים בה מתים. לדוגמא, אדם שהתמוטט עליו בניין גדול וחפרו בין ההריסות ומצאוהו חי, או שנפל מגובה רב מאוד, או שירו עליו כמה כדורים שפגעו בגופו, או שעבר תאונת דרכים קשה מאוד, אם ניצל, יברך בשם ומלכות. אבל אם הסכנה היתה כזו שלא ברור שרוב משמעותי של הנכנסים אליה מתים, יברך בלא שם ומלכות. וכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, אל יחליט לבדו אם אכן היה בסכנה שרוב גדול מתים ממנה, אלא ישאל שאלת חכם, ועל פי השערת מומחים החכם יפסוק אם עליו לברך בשם ומלכות.[17]

אחר שיוסכם על האירוע שהוא נס ממש, כשיראה את מקום הנס בפעם הראשונה, אפילו לא עברו שלושים יום מעת הנס, יברך. לאחר מכן, אם יראה את המקום אחר שלושים יום שלא ראהו – יברך שוב. ואם נעשו לו כמה ניסים, טוב שיצמיד לסיום הברכה את שמות שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים (שו"ע ריח, ה, שעה"צ יב).

כשם שבעל הנס חייב לברך, כך גם בניו ונכדיו צריכים לברך כמותו כשיעברו שם, אם לא ראו את מקום הנס שלושים יום. וכך יברכו: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נס לאבי/סבי במקום הזה" (שו"ע ריח, ד). ואם הוא רב, גם תלמידיו המובהקים צריכים לברך כמותו (שם ו). לגבי הנינים וצאצאיהם נחלקו הראשונים. למעשה, הצאצאים שנולדו בזכות הנס, היינו שאביהם הראשון נולד אחר התרחשות הנס, כל עוד הם מתרגשים מראיית המקום, עליהם לברך עד סוף כל הדורות. ואלה שנולדו לפני התרחשות הנס, מהנינים של בעל הנס ואילך – לא יברכו (א"ר, מ"ב ריח, טז).[18]

עוד כתבו האחרונים, שמי שנעשה לו נס וניצל מסכנה, ראוי שיתרום צדקה לתלמוד תורה וישיבות כפי השגת ידו, ויאמר: "הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש". וראוי לומר פרשת קרבן תודה. וכן טוב להתנדב באיזה דבר לטובת הציבור. ובכל שנה יזכור את יום הנס, וירבה בתורה ותפילה והודאה לה' (מ"ב ריח, לב).


[17]. לדעת מאירי וריב"ש של"ז, גם אם גנבים באו עליו וניצל, מברך, כי היה בסכנת נפשות. ומשמע אפילו סכנה שרוב גדול ניצלים ממנה. ולכאורה דבריהם תמוהים שהיאך יחשיבו נס דבר שהוא כדרך הטבע (מ"א), ולדבריהם כל החולים והיולדות שיתרפאו יצטרכו להודות על הנס (גר"א). לפיכך נראה שדיברו בסכנה שאחוז המתים בה משמעותי אבל מן הסתם אינו מתקרב לחמישים אחוז (ועי' בבאו"ה ריח, ט, 'ויש').

לעומתם דעת רד"א בשם רא"ש מלוניל, שמברכים רק על נס שיוצא מגדר הרגיל. וכיוון שספק ברכות להקל, נוהגים על פיהם. אלא שדבריהם צריכים ביאור. יש שביארו בפשטות שהכוונה לנס שעל פי חוקי הטבע לא היה יכול להתרחש, וכ"כ בילקוט יוסף ריח, ד, וברכ"ה ח"ד ו, מה. אולם לא ניתן לקבל את הסברם, שכן בברכות נד, א, הובאו שלוש דוגמאות לנס: א) שהותקף על ידי אריה וניצל. ב) היה במדבר וכמעט מת בצמא ופתאום נבע מעין וניצל. ג) הותקף על ידי גמל פראי וניצל. ואף שאת הדוגמא השנייה אפשר לפרש כנס שמחוץ לגדר הטבע, שתי הדוגמאות הנוספות הן מקרים שסכנתם גדולה אבל ההצלה לא היתה מחוץ לגדר הטבע. וכך משמע מלשון שו"ע ריח, ט: "שהוא יוצא ממנהג העולם", ולא ציין שהוא נס מחוץ לגדר הטבע, משמע שמדובר בסכנה שרוב גדול מתים ממנה. וזוהי אם כן הדעה שמספק ברכות יש לנהוג כמותה. וכ"כ למעשה בח"א סה, ד, ונשמת אדם שם, מור וקציעה ריח, בא"ח עקב יא, מ"ב לב, שעה"צ כח, שבט הלוי ז, כח. ואף שיש מהפוסקים שהזכרתי שסוברים שכל שהיתה סכנת נפשות מוחשית, גם אם אין רוב גדול שמתים ממנה, מברכים שעשה לי נס, הלכתי בדרך האמצע.

[18]. מעיקר הדין גם הרואה את בעל הנס צריך לברך על ראייתו. שאם הוא אביו יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נס לאבי". ואם הוא רבו יסיים 'לרבי', ואם לסבו יסיים 'לאבי אבא' (רמ"א ריח, ו; מ"ב כא-כב, שעה"צ יז). אולם לא שמענו שנוהגים כך, וכפי הנראה אין ראיית בעל הנס מרגשת כל כך כמו ראיית המקום, ויסוד מרכזי בברכות הראייה, שיש בראייה חידוש, שעליו מברכים. יש להוסיף שלדעת ראב"ד, רשב"א, המכתם, המאורות בשם ראב"ד, ברכה זו היא רשות. ואם כן לעניין ברכה על בעל הנס, אפשר לומר שרק כאשר מתפעלים בעת ראייתו מהנס שנעשה לו – מברכים.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן