ו – הולכי מדבריות והנוסעים בכבישים

פורסם בקטגוריה טז - ברכת הגומל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-16-06/

אמרו חכמים, שהולכי מדבריות יברכו 'הגומל'. למנהג אשכנז, רק העובר בדרך שיש בה סכנה ממשית נחשב כהולך מדבריות ומברך 'הגומל'. וממילא לאחר נסיעה בכבישים סלולים במדינה מתוקנת, אין מברכים 'הגומל' (שו"ע ריט, ז).

אולם למנהג ספרד, גם ההולך מעיר לעיר בדרך שאין בה סכנה, צריך לברך. אלא שנחלקו לגבי הכבישים בימינו. יש אומרים, שכל שהלך דרך של 'פרסה', מברך 'הגומל'. ושיערו שאדם ממוצע הולך דרך זו במשך 72 דקות, ואם כן היום כשיש לנו מכוניות, על כל נסיעה בין-עירונית שאורכת 72 דקות ומעלה, יש לברך 'הגומל'. ואדם שנסע מירושלים לתל-אביב ושב לירושלים, אף שבכל פעם נסע פחות מ-72 דקות, הואיל וביחד נסיעתו ארכה יותר מ-72 דקות, עליו לברך 'הגומל' (נתיבי עם ריט; יבי"א ו, מח, ט).

ויש רבנים ספרדים שפוסקים, שרק לאחר דרך של 72 דקות שעוברת במקום שומם מאנשים כמו מדבר, נהגו לברך 'הגומל', אבל הנוסע בכבישי הארץ – אינו מברך 'הגומל'. והטעם לכך, שהואיל ומכוניות נוספות נוסעות בדרך, וכן תמיד ישנו מקום ישוב במרחק של פחות מ-72 דקות נסיעה – אין זה נחשב כהולך מדבריות (אול"צ ח"ב יד, מב; הרב מרדכי אליהו; מקור חיים לרח"ד צד, ג; עולת יצחק ח"ב פ). והואיל וכלל נקוט בידינו – ספק ברכות להקל, נכון שגם הנוהגים כמנהגי ספרד, לא יברכו 'הגומל' על נסיעה של 72 דקות בכבישי הארץ וכיוצא בהם. ורק מי שמנהג אבותיו לברך, יכול להמשיך במנהגו.

פורסם בקטגוריה טז - ברכת הגומל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן