בכלל מצוות כיבוד הורים מצווה שאדם יגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לכבדם ולסייע להם בכל מה שיצטרכו. אבל אם יגור במקום רחוק, לא יוכלו לפנות אליו בבקשת עזרה, ונמצא שמנע את עצמו ממצוות כיבוד הורים.
וכן מצינו שאמרו חכמים על אברהם אבינו שחשש לצאת מחרן ולעזוב את תרח אביו לעת זקנותו, ואמר לו הקב"ה (בראשית יב, א): "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", ופטרוֹ בזה ממצוות כיבוד הורים (בראשית רבה לט, ח). וכן אמרו חכמים שיעקב אבינו נענש שיוסף בנו אבד ממנו למשך עשרים ושתיים שנים, מפני שהוא עצמו עזב את הוריו והלך לחרן למשך עשרים ושתיים שנה. ואף שיעקב נאלץ לברוח מפני עשו אחיו שרצה להורגו ועשה זאת בציווי הוריו, כיוון שבפועל לא כיבד את הוריו באותן השנים, ואף לא השתדל לחזור במהרה כשהיה יכול, נענש על כך. אבל, לצורך לימוד תורה, יכול אדם לעזוב את בית הוריו. וכן יעקב אבינו הלך לבית מדרשם של שם ועבר, ולמד שם ארבע עשרה שנה, ועל כך לא נענש (מגילה יז, א).
לפיכך, צריך כל אדם להשתדל לגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לכבדם ולסייע להם במידת הצורך. ואם הוא רוצה לגור במקום רחוק, עליו לבקש רשות מהוריו. ואפילו אם הוא רוצה לעבור למקום רחוק לצורך מצווה – עליו לקבל מהם רשות. אמנם לצורך תלמוד תורה מותר לו לעבור לעיר אחרת בלא קבלת רשותם. וכן מותר לו לעבור למקום רחוק מבית הוריו כדי להעניק לבניו חינוך תורני טוב יותר בלא קבלת רשותם. וכן לצורך חיוני של פרנסה, רשאי הבן לגור בריחוק מקום בלא לבקש את רשותם (עפ"י ערוה"ש יו"ד רמ, לו).
כיום פעמים רבות הדירות באזור מגורי ההורים יקרות, ואף זו סיבה מוצדקת לגור במקום אחר. ואף שיש ביכולתו של הבן לקנות דירה קטנה בסמיכות להם, אם בעקבות זאת לא יוכל להקים משפחה ברוכת ילדים כפי רצונו, עדיף שיקנה דירה במקום זול ויקים משפחה ברוכת ילדים.
וכן מי שגר עם הוריו בחוץ לארץ, מצווה שיעלה לארץ אפילו בניגוד לרצונם (מהר"ם מרוטנבורג שער ב' כ"ח ע"ט; מבי"ט ח"א קלט).
הורים זקנים הזקוקים לטיפול צמוד, ומעוניינים לגור אצל בנם, מצווה על הבן לשכן את הוריו בביתו ולקיים בזה את מצוות כיבוד הורים בכל רגע ורגע. וכל זה בתנאי שיש מקום בביתו ואשתו מסכימה. אבל אם אינה מסכימה, או שהמקום צר וברור שעקב מגורי ההורים בביתם ייווצרו קשיים וסיבוכים גדולים – אסור לו להכניס את הוריו לביתו בלא רשות גמורה מצד אשתו. ועליו לדאוג להם לבית אבות או שיבוא לביתם בכל יום ויסייע להם. ואף אם יאלץ לישון בביתם לילות רבים, יישן שם ולא יכניסם לביתו בלא הסכמתה השלימה של אשתו. וכן כאשר הורי האשה זקוקים לטיפול צמוד, מצווה עליה לשכנם בביתה ולקיים בהם מצוות כיבוד הורים בכל רגע ורגע. אבל אם בעלה אינו מסכים, אין האישה יכולה לכוף אותו לשכנם בביתם, ועליה לעזור להם בביתם כפי יכולתה, ובלא שצרכי ילדיהם הקטנים וביתה יפגעו באופן משמעותי.
חתן וכלה שעומדים להינשא, והכלה רוצה לגור בצפון, ואילו הורי החתן דורשים מבנם שיגור קרוב לביתם בדרום. ומצב הדברים הוא, שאם החתן ישמע להוריו תבטל הכלה את קשריה עימו. החתן רשאי להחליט לגור רחוק מהוריו כדי שיוכל להתחתן עמה, שכן מצוות החתונה קודמת, אבל גם כשיגור בצפון חובתו תהיה להמשיך ולבקר את הוריו מעת לעת כמקובל אצל בנים טובים. ואם יזדקקו לעזרה ממשית, יהיה חייב לנסוע אליהם יותר ולעזור להם כפי צרכם, ואפילו אם פרנסתו תפגע עקב כך, ובלבד שלא יסכן את מקור פרנסתו.[7]
אין רשות לבעל להכניס אחד מהוריו לביתו בלא הסכמת אשתו, מפני שהתחייב בעת נישואיהן בכתובה לנהוג בה כראוי, והיא שותפה בבית, ולא יתכן לעשות דבר שלא בהסכמתה. אבל חובתו לטפל בהם, אף אם יצטרך לעזוב את ביתו למספר ימים או שבועות. וכן פסקו הרב אלישיב והרב אבא שאול כמובא בס' מורא הורים וכבודם פ"א מא. אין צריך לבטל שידוך מפני דרישת הוריו שיגור בקרבתם, כפי שלמדנו כיוצא בזה ברמ"א רמ, כה, בשם מהרי"ק.
כפי שלמדנו בהלכה ט, לאחר הנישואים חובת כיבוד הורים חלה על הבעל כלפי הוריו ואילו האשה פטורה מכיבוד הוריה, מפני ההתנגשות בין חובתה כלפי משפחתה החדשה לחובתה כלפי הוריה, כמבואר בשו"ע יו"ד רמ, יז. אבל אם הבעל אינו מתנגד, או שהילדים גדלו ובפועל אין התנגשות, חוזרת מצוות כיבוד הוריה למקומה. לפיכך אם הורי האשה יזדקקו שבתם תשכנם בביתה, והבעל מסכים, מצווה להכניסם לביתם ולטפל בהם בכל מה שיצטרכו.
