כח – סבא וסבתא

מצווה על כל אדם לכבד את סבו וסבתו, בין מצד אביו בין מצד אימו. שכן בני בנים נחשבים כבנים, ועוד שמכלל כבוד האב וכבוד האם שיכבדו את הוריהם. אלא שמצוות כיבוד הורים קודמת וחשובה מהמצווה לכבד את הסבים והסבתות.

לדעת רוב הפוסקים, עיקר החיוב כלפי הסבים הוא לקום מפניהם ולהתייחס אליהם בכבוד, אבל אין הנכדים חייבים לסייע להם בכל מה שיצטרכו, כגון אם הסב חולה וזקוק לעזרה באכילתו ומלבושיו, אף שאם יטפלו בסבם יקיימו מצווה גדולה, מכל מקום הנכדים אינם חייבים להפסיק מעבודתם כדי לטפל בו, אלא חיוב זה הינו על הילדים בלבד. ויש אומרים שחובת כיבוד הסבים והסבתות ממש ככיבוד ההורים, רק שלעניין קדימה יש להקדים את ההורים לסבים.

לכל הדעות ברור שאם הסבא זקוק לעזרה כספית, ויש לנכד אפשרות לעזור לו, חובה עליו לסייע לו. ואם אינו רוצה לתת מכספו, בית הדין יכול לכופו לתת צדקה לסבו.^[14]

מותר לנכד לטפל טיפולים רפואיים בסבו, אף שיש חשש שיצא דם על ידי טיפולים אלה. שכן הזהירות המיוחדת מהוצאת דם חלה על ההורים בלבד ולא על הסבים והסבתות (כתב ב'תורה לשמה' רס"ה, שאף שמותר, המחמיר תבא עליו ברכה).

גם קריאת שמו של תינוק על שם סבא או סבא רבה, ותינוקת על שם סבתא או סבתא רבה, הוא מכלל מצוות כיבוד הורים. אמנם אין זו חובה, אבל הקורא על שמם מקיים מצווה. בין לנוהגים לקרוא את השם אחר מותם, ובין לנוהגים לקרוא את השם בחייהם (עי' שדי חמד מערכת כ, כלל קד; בן איש חי, ש"ש שופטים כז). לעיתים בגלל רצון זמני לתת שם אופנתי הורים מוותרים על המצווה הזו או דוחים את השם של הסבא להיות שם שני, ומסתבר שברבות השנים, כשיעמדו על חשיבות העברת המסורת, יצטערו על כך. ומי יודע אולי במשך דורות רבים שם זה עבר במשפחה, ועתה בגללם נפסקה השרשרת. עם זאת חובה להדגיש שהזכות הבלעדית לבחירת השם שייכת להורים, והם אינם חייבים לקיים מצווה זו, ואין להוריהם לעורר מחלוקת על כך.

אמנם כאשר מדובר בשם משונה, שעלול לגרום לו עגמת נפש כשיגדל, נכון לקובעו כשם שני. ומן הסתם גם הסבא או הסבתא ששמם נעשה עתה מוזר מסכימים לכך, שכן הם רוצים בטובתו של נכדם.