היו נשואים עשר שנים ולא ילדו, שיערו חכמים שכבר לא יזכו להוליד יחד, ועל כן קבעו שחובה על האיש לגרש את אשתו ולשלם לה את כתובתה, ולשאת אשה אחרת, כדי לקיים את חובת מצוות פרו ורבו. ואף שהגירושין כמוהם כחורבן, ואמרו חכמים (גיטין צ, ב): "כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות", חובת המצווה קודמת, שעל ידה זרעו של האדם נמשך אחריו. ובדרך כלל, הצער העכשווי על הגירושין קטן מהצער לטווח ארוך מחסרון הילדים.
אם האיש סבור שהוא עקר, ולכן לא זכו לפרי בטן, אינו צריך לגרש את אשתו. אבל אם אשתו תרצה להתגרש ממנו כדי להתחתן עם איש אחר ולזכות בילד, יהיה חייב לגרשה ולשלם לה את כתובתה. ואם תרצה, תוכל להישאר עימו, מפני שמצוות פרו ורבו הוטלה עליה כמצווה ולא כחובה (יבמות סד, א; שו"ע אה"ע קנד, ו).
אם במשך אותן עשר שנים שלא נפקדו היו האיש או האשה חולים, או שנפרדו עקב נסיעה ממושכת, זמני החולי והפרידה אינם עולים למניין עשר שנים. נכנסה האשה להיריון והפילה, סופרים עשר שנים מעת ההפלה (שו"ע אה"ע קנד, י-יב).
היו גרים בחוץ לארץ ועלו לארץ, מתחילים לספור עשר שנים משעה שעלו לארץ, שאולי זכות הארץ תועיל להם. וכן בני זוג שהיו גרים בארץ ויצאו לתקופה מסוימת, הזמן שהיו בחוץ לארץ אינו עולה להם לחשבון (רש"י ורמב"ן לבראשית טז, ג; ערוה"ש קנד, כה).
כל מה שלמדנו שלאחר עשר שנים צריך להתגרש, הוא כאשר אין חוות דעת רפואית ברורה. אבל אם לפני שעברו עשר שנים, רופאים אמינים הגיעו למסקנה שאין סיכוי שהאיש או האישה ילדו, למרות שלא עברו עשר שנים, יכול הצד שכן יכול ללדת לתבוע גירושין. וכן להיפך, אם אחר שעברו עשר שנים רופאים אמינים סבורים שיש עדיין סיכוי סביר שילדו, אין אחד מהם יכול לתבוע גירושין (פנה"ל שמחת הבית וברכתו ו, ז).
חובה זו שהטילו חכמים על בני זוג שלא זכו לילדים במשך עשר שנים להתגרש עלולה להיות כואבת מאוד. והיו אנשים, וביניהם תלמידי חכמים, שלמרות רצונם לקיים את מצוות פרו ורבו, התקשו מאוד להיפרד מנשותיהם האהובות, שכרתו עמן ברית עולם, וחיפשו לעצמם היתר להמשיך לקיים את ברית נישואיהם למרות שידעו שלא יהיו להם ילדים. אכן על פי כמה טענות ניתן לעיתים להתיר זאת.
ההיתר הפשוט הוא, כאשר יש סיכוי שבעיית העקרות קיימת אצל שני בני הזוג. אולם גם כאשר ברור שהאיש אינו עקר, אם הגירושין קשים עליו מאוד, עד שקשה לו לראות את חייו ממשיכים בלא בת זוגו, יש מקום לומר שבמצב כזה הוא אינו חייב להתגרש. שכן החיוב להתגרש הוא במצב רגיל, אבל למי שכאב הגירושין נורא ואיום בעיניו, מעל ומעבר למקובל, אין חובה להתגרש (פרטי הלכה זו התבארו בפנה"ל שמחת הבית וברכתו ו, ז-ח).
אם יאמצו ילד, יקיימו בכך מצווה גדולה, שאמרו חכמים: "כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה הכתוב כאילו ילדו" (מגילה יג, א). גם מורים ומורות שמשקיעים עצמם למען חינוך תלמידיהם לתורה ומצוות ודרך ארץ נחשבים כשותפים בהולדתם, שגם התלמידים קרויים בנים (סנהדרין יט, ב). גם תרומה כספית לחינוך ילדים במצוקה היא מצווה גדולה ויכולה להיחשב כתחליף מסוים למצוות פרו ורבו.
מכאן נמשיך לבירור הגיל הראוי לנישואין לגברים ונשים, שכן איחור גיל הנישואין הוא אחד הגורמים המרכזיים לבעיית העקרות, כי בעיות שאפשר לפתור בקלות יחסית בשנות העשרים קשה יותר לפתור בשנות השלושים. לפיכך קיום מצוות הנישואין בזמנה מונע בעיות רפואיות ונפשיות רבות.
