המנהג למעשה לקיים את החופה בכמה אופנים, והעדים צריכים ללוות את כל שלבי החופה מתחילה ועד סוף. בתחילה החתן הולך אל הכלה ומכסה את ראשה בהינומא. לאחר מכן מלווים את החתן לחופה, היינו אל מתחת ליריעה שנפרסה לכבוד החתונה, ושוב חוזרים ומלווים את הכלה לחופה. מקדימים את החתן לכלה מפני שיותר מתאים ומכובד שהחתן ימתין לכלה ולא הכלה לחתן. בנוסף לכך, הכניסה לחופה נחשבת ככניסת הכלה לביתו של החתן, ובכך הוא מקבל על עצמו אחריות לדאוג לאושרה ורווחתה, ועל כן החתן ממתין לה בחופה. כאשר הכלה מתקרבת לחופה, ראוי שהחתן יפסע לקראתה פסיעה אחת או שתיים כדי לקבל את פניה. לאחר ששניהם עומדים תחת החופה, החתן מקדש את הכלה ונותן לה את כתובתה, ומברכים את שבע ברכות הנישואין.
לגבי שלב הייחוד נחלקו המנהגים: למנהג אשכנז ותימן, מקפידים לקיים את הייחוד סמוך לשבע ברכות הנישואין, ולכן לאחר סיום החופה, החתן והכלה מתייחדים לבדם כמה דקות בחדר סגור, ובכך הם מתחילים את חייהם המשותפים. וכיוון שלדעת הרמב"ם צריך שהחדר יהיה שייך לחתן, יחד עם שכירת האולם משכירים לחתן את חדר הייחוד, כדי שיחשב שלו באותו ערב. וצריך שתהיה עדות על הייחוד, ולכן העדים צריכים לראות את בני הזוג נכנסים לחדר הייחוד ושוהים בו מספר רגעים, ובזה תסתיים החופה. וכיוון שברכות הנישואין שברכו תחת החופה חלות על כך שהחתן והכלה יתייחדו בחדר הייחוד, אין להפסיק בין החופה לחדר הייחוד, ולכן המוזמנים דוחים את איחולי ה'מזל טוב' עד לאחר צאתם מחדר הייחוד.
למנהג ספרדים, בנוסף לכיסוי ההינומה והכניסה לחופה, לאחר הקידושין החתן מתעטף בטלית חדשה ומברך עליה 'שהחיינו', ולאחר מכן פורש אותה גם על כלתו, שגם זה מבטא את פרישת חסותו עליה וכניסתה לחופה (עי' בן איש חי ש"א שופטים יב). למנהג רבים מיד לאחר מכן ארבעה אנשים פורשים את טליתו מעל החתן והכלה, ויש מיוצאי ספרד שאינם נוהגים כך.
למנהג ספרדים החתן והכלה אינם צריכים להיכנס לאחר החופה לחדר סגור, אלא התייחדות זו תיעשה בביתם של בני הזוג לאחר סיום החתונה, ואין צורך בעדות מיוחדת על כך.
כיום בגלל סדרי החתונה, גם הנוהגים כמנהג ספרדים רגילים ללכת לאחר החופה לחדר יחוד, כדי שבאותו זמן יתיישבו המוזמנים במקומם ויאכלו את המנה הראשונה. אלא שלפי מנהג ספרדים אין מעמידים על כך עדים, וגם אין צורך להזדרז ללכת מיד לאחר החופה לחדר הייחוד, וניתן להתעכב בדרך לאמירת 'מזל טוב'.
נוהגים להכין בחדר הייחוד דברי מאכל ושתייה לחתן ולכלה, כדי שיוכלו לטעום שם משהו בנחת. ונכון שיקפידו ליטול שם ידיים ולברך על הלחם ולהתחיל בסעודת הנישואין, שכן הם מרכז השמחה והסעודה, ואם מפני הלחץ והמתח שיהיה אח"כ ישכחו ליטול ידיים ולאכול מעט, סעודת החתונה תיפגם.
