חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ג – אשת-איש

באופן כללי אפשר לומר, שכל איסורי העריות שבתורה נועדו לעזור לאדם להפנות את הכוחות העצומים של האהבה, לאפיק חיובי יצירתי, כך שהאהבה בין בני הזוג תלך ותגבר, למען אושרם של בני הזוג והדורות הבאים.

מכל איסורי העריות האיסור שצריך לעמוד ולשמור עליו ביותר הוא איסור אשת-איש. שהרי בזכות איסור גילוי עריות בתוך המשפחה, נושא זה ירד מהפרק אצל רוב בני האדם. ומכאן ואילך אדם מחפש את בת זוגו מחוץ למשפחתו הקרובה, כאשר מותר לו להתחתן עם כל הנשים הפנויות. אולם מרגע שהאשה מתקדשת לבעלה, מיד היא נאסרת לכל העולם כולו, ומה שהיה יכול להיות מותר אתמול נעשה היום לאסור. זהו איסור אשת-איש. וכל כך חמור איסור זה, עד שקבעה התורה שהעונש לעוברים עליו, הן לאשת האיש עצמה, והן לאדם שזנה עימה, הוא מיתה בחנק. אמנם למעשה, אין כמעט סיכוי שאדם ייענש בחנק על המעשה הזה (כמבואר בהלכה הבאה).

לא זו בלבד, אלא הוסיפה התורה עוד איסור, וקבעה שאשה נשואה שזנתה לא תוכל יותר להמשיך לחיות עם בעלה, והיא צריכה להתגרש ממנו תוך ויתור על הכתובה. ואף לאחר גירושיה הוסיפה התורה עוד מצווה האוסרת על האיש והאשה שחטאו להינשא. במלים אחרות: אשת-איש שחטאה בזנות נאסרה על שני אנשים לעולם, האחד הוא בעלה, והשני הוא זה שחטאה עימו. (למעשה, גם אם יש סבירות גדולה שהאשה זנתה, כל זמן שהדבר לא הוכח לחלוטין על ידי עדים, לעיתים בית הדין מתיר לבני הזוג להמשיך לחיות ביחד, וכל מקרה ומקרה נידון בבית הדין לגופו).

והנורא מכל הוא, שאם ממעשה הזנות של אשת האיש נולד ילד, אותו ילד מוגדר כ'ממזר'. גם אשה שנמצאת בתהליכי גירושין, כל זמן שלא קיבלה את גיטה, הרי היא אשת איש, ואם תלד ילד לאדם זר הוא יהיה ממזר. בהמשך (בהלכות י-יא) נבאר את דיני הממזר.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן