מעשה היה באשה אחת שנישאה ועברו עליה יותר מעשר שנים ועדיין לא ילדה, ואמרו הרופאים שהסיבה לזה תלויה בבעל, שיש פגם בזרעו ואינו יכול להוליד. לקחו הרופאים זרע של איש אחר ושמו ברחמה, ומזה נולד לה ילד. ונשאלה השאלה האם הבן הנולד נחשב ליהודי כשר או שמא הוא ממזר הפסול לבוא בקהל ולישא אשה ישראלית?
יסוד השאלה הוא, ההלכה שאשת-איש שזינתה עם אדם אחר, ונולד לה ממנו בן, הרי הוא ממזר, ואסור לו להתחתן עם אשה מזרע ישראל, כמבואר בהלכה הבאה. השאלה אם כן, מה הדין כאשר אשה ילדה ילד מזרע שאינו של בעלה, אולם בלא שנעשה מעשה של גילוי עריות.
להלכה, הבנים שנולדים באופן זה אינם ממזרים, משום שההגדרה של ממזר היא, שלידתו נגרמה על ידי מעשה חמור של גילוי עריות, עד שאם העבירה היתה נעשית במזיד ובהתראה ולפני עדים, היו חייבים עליה מיתה. כמו למשל בן הנולד מאב שזנה עם בתו, או אדם שזנה עם אשת-איש. אבל במקרה שההולדה נעשתה ללא מעשה של זנות, הילד הנולד כשר לבוא בקהל. ולא רק זה, אלא שאם נולדה מזה בת, מותר לה להתחתן עם כהן, כלומר אין שום פסול בילדים הנולדים באופן זה (אג"מ אה"ע א, י).
לעצם המעשה, נחלקו הפוסקים בשאלה, האם מותר לכתחילה לאשה שבעלה עקר, להתעבר מזרע שנלקח מאדם אחר, יש מחמירים ויש מקילים, ובכל מקרה מצער שכזה יש לשאול שאלת חכם.
