ו – זמן הלימוד והסעודות

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/12-01-06/

ביחס למגמתו של החג, לכאורה ישנם שני פסוקים סותרים, באחד נאמר שהוא לה' – "עֲצֶרֶת לַה' אֱלוֹהֶיךָ" (דברים טז, ח), ובשני נאמר שהוא לכם – "עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, לה). לדעת רבי יהושע כוונת התורה שנחלוק את היום – "חציו לה' וחציו לכם", כלומר "חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש". ולדעת רבי אליעזר יכול אדם לבחור, או כולו לה' בבית המדרש, או כולו לכם בסעודה (פסחים סח, ב; ביצה טו, ב). וגם הבוחר לעסוק כל היום בתורה צריך לפי רבי אליעזר לטעום דבר מה, כדי שלא יהיה מעונה. ומנגד, גם הבוחר לעסוק כל היום בסעודה, צריך להתפלל ולקיים לימוד מסוים בלילה וביום, ולומר דברי תורה בסעודה (רבנו פרץ, רא"ה, של"ה). עוד יש להוסיף, שאם יבחר לעסוק כל היום בסעודתו, בחירתו צריכה להיות לשם שמיים, כדי לשמוח בקדושת החג ולשמח עניים וגלמודים (פרי צדיק חג השבועות ה', להלן יא).

למעשה נפסקה הלכה כדעת רבי יהושע, שצריך לחלוק את היום, חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה (שו"ע תקכט, א). יש אומרים שצריך להקפיד בדייקנות שלא לִפְחוֹת מחציו לה', וכתב רבי חיים בן עטר, שאם הוא פוחת מחציו לה', הרי חלקו של ה' גזול בידו (ראשון לציון לביצה טו, ב). ויש אומרים שאין צורך לחשב את השעות בדייקנות אלא צריך ללמוד בערך מחצית היום (פמ"ג). ונראה שהואיל ובפועל, מחמת זה שאין מחשבים את השעות, מתרשלים מאוד בחלק המיועד לתורה, כדי להחזיר את המצווה למקומה, יש צורך לחשב את שעות היום ולהתרגל להקדיש את מחציתן לה'. ונראה שאותן שבע שעות שאדם רגיל לישון בכל יום אינן בחשבון, הרי שנותרו שמונה עשרה שעות מתוך עשרים וחמש שעות החג, ומתוכן צריך להקדיש תשע שעות לה'. ואף שעיקר זמן זה צריך להיות מוקדש לתורה, וכפי שאמרו "חציו לבית המדרש" (פסחים סח, ב), מכל מקום גם התפילה נחשבת בכלל החצי שנועד לה', ובתנאי שאין מאריכים בה בניגונים וחזנות, שאם מאריכים, אין זה על חשבון החצי לה' (יש"ש, מ"א). הרי שמתוך התשע שעות אפשר להחשיב כשלוש שעות לתפילה, וצריך להקדיש עוד כשש שעות ללימוד תורה.

גם לנשים יש מצווה ללמוד בחג, וכן נהגו נשים להשתתף בדרשות השבת והחג. אבל אין לנשים חיוב להקדיש חצי מהזמן לה', ומי שזוכה לעשות כן – תבוא עליה ברכה.[2]


[2]. הכלל הוא שבמחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע, וכן נפסק כאן שצריך להקדיש מחצית היום לה' (רי"ץ גיאת, ראבי"ה, או"ז ועוד, וכ"כ בשו"ע תקכט, א). וכן מסקנת הירושלמי (שבת טו, ג): "תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות", בלא להזכיר שזו דעת ר' יהושע. וכן עולה מהרמב"ם (יו"ט ו, יט), שכתב סדר יום שתואם את דברי ר' יהושע. וכ"כ שועה"ר תקכט, י; מ"ב א; כה"ח ב.

רבים פירשו שאין כוונת רבי אליעזר שיהיה ממש כל היום לה' או לכם, שכן גם מי שלומד כל היום צריך לאכול דבר מה, כדי שלא יהיה מעונה ומצטער בחג, אלא שאם בחר להשקיע את היום בלימוד, אינו צריך לקיים סעודה חשובה. ומנגד, גם מי שירצה להקדיש את כל היום 'לכם', לסעודות והנאות גשמיות, צריך להתפלל וללמוד מעט תורה, כפי שחייבים בכל יום (רבנו פרץ ורא"ה ביצה טו, ב; ובשל"ה מסכת שבועות תורה אור טז). אמנם למאירי ביצה שם, אם מתוך שקידת התורה לא אכל כלל, קיים את מצוות החג. לשפת אמת שם, גם לר' אליעזר אפשר לחלק את היום לשני חלקים שווים (יש לציין שגם לעניין תפילה, דעת ר' אליעזר שעיקר המצווה תלויה ברצון האדם ובחירתו, כמובא במשנה בברכות ד, ד: "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים").

נראה שלר' יהושע יש לחשב גם את זמן התפילה מהחציו לה', כך עולה מהסדר שכתב הרמב"ם, והובא בשועה"ר תקכט, י; ומ"ב א (ועיין בהרחבות לפניני הלכה שבת ה, א, י). אלא שעיקר החציו לה' צריך להיות מוקדש לתורה, ולכן אמר ר' יהושע בפסחים סח, ב: "חציו לבית המדרש", ובזמנם בית הכנסת המיועד לתפילות היה נפרד מבית המדרש.

יש ביארו שלר' יהושע יש להקפיד על קיום החציו לה' באופן מדוקדק, וכפי שכתב ר"ח בן עטר בראשון לציון (ביצה טו, ב), שאם מאריך בארוחה של הבוקר ואינו משלים את הזמן אחר הצהרים חלקו של ה' גזול בידו. וכ"כ ב"ח או"ח רמב; פני יהושע ביצה שם; שאג"א סט; כה"ח תקכט, י. וכן עולה מדברי יש"ש חולין א, נ ומ"א פתיחת סי' תקכט, שכתבו שיש לגעור בחזנים שמאריכים, שאינו מחציו לה'. מנגד, יש סוברים שאין צורך לדקדק בזה. כ"כ במפורש פמ"ג או"ח א"א רמב ס"ק א, ושפת אמת ביצה טו, ב. ויש שרוצים ללמוד כך מכל אלה שהביאו את דברי ר' יהושע בסתם, בלא לדקדק בחלוקת היום. אמנם נראה שלדעתם צריך ללמוד לכל הפחות קרוב למחצית היום. ואולי כוונתם שאפשר שילמדו פעם יותר ממחצית ופעם פחות, אבל בסך הכל יצא שלומדים בערך מחצית. וכיוון שאנו רואים בפועל שדבר זה נפרץ לגמרי, נלענ"ד שגם לשיטתם יש הכרח לחשב את השעות של החג כפי שפירטתי למעלה, כדי להחזיר את לימוד התורה בחג למקומו הראוי. ויש לחשב גם את שעות הלילה, מפני שאף הוא כלול בחג, וכן מצינו שהיו קובעים מדרש בלילה (תוספתא ביצה ב, ו; תוס' פסחים קט, א). אלא שאת השעות הנצרכות לשינה יש להפחית, וכך יצא שצריך להקפיד שתשע שעות יהיו מוקדשות לה'.

עוד נראה, שאף שיש להקפיד שלא לפחות מחצי היום לה', מי שקיים כראוי את מצוות השמחה בסעודה, באכילת בשר ושתיית יין, ונותר לו עוד זמן מה'חציו לכם', יכול להוסיף עוד בלימוד תורה, ואין הוא מפר בזה את המצווה. וההבדל הוא שהחלק לה' אינו בידו של האדם, אלא ייעודו קבוע לתורה, ואילו החלק 'לכם' תלוי באדם. שאם לא כן מה יעשה אדם שסעד שלוש שעות וכבר אין ביכולתו לאכול עוד, וגם לישון אינו רוצה, האם יהיה חייב לשוחח בדברי חול כדי לקיים את ה'חציו לכם'?! ועוד שגם בסעודה נכון להרבות בדברי תורה (אבות ג, ג; סנהדרין קא, א), וכי אפשר להעלות על הדעת שאם כבר מילא את החציו לה' לא יוכל להרבות בדברי תורה על שולחנו? אלא עיקר מה שלמדנו מדברי ר' יהושע, שחובה להקדיש זמן ראוי לסעודה חשובה, וכפי שמובא בשבת קיט, ב, שהזהיר ר' זירא ת"ח שלא ירבו מדי בלימוד תורה על חשבון עונג שבת. ועיין כאן בהרחבות, ובהרחבות לשבת ה, א-ד, במקורות הרבים שהבאתי להלכה זו.

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן