ז – סעודות החג – מקראי קודש

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/12-01-07/

מצווה לקיים בחג שתי סעודות חשובות, אחת בלילה ואחת ביום, וזהו אחד הביטויים המרכזיים של קדושת החג, שעל כל החגים נאמר שהם 'מקראי קודש', ואמרו חכמים: "ובמה אתה מקדשו? במאכל, במשתה ובכסות נקיה" (ספרא אמור יב, ד). ובזה שווים החגים לשבת, שהחגים כמו השבת נקראים 'מקראי קודש'. וכן כתב הרמב"ם (יו"ט ו, טז): "כשם שמצווה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים, שנאמר: לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וכל ימים טובים נאמר בהן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שו"ע תקכט, א).

ואמנם בשבת תקנו חכמים לערוך שלוש סעודות, שכך למדו מרמזי הפסוקים (שבת קיז, ב), והדברים מכוונים כנגד מדרגתה המיוחדת של השבת. אבל ביום טוב המצווה לקיים שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום (רא"ש וטור). שבכל יום אדם נצרך לאכול שתי ארוחות, והמצווה בחג להפוך את הארוחות הללו לסעודות חשובות (שו"ע תקכט, א; ברכ"י ג; מ"ב יג; כה"ח כד).

מצווה לאכול בכל אחת משתי הסעודות הללו לחם (עיין להלן ב, ה). ומצווה לברך ולבצוע על לחם משנה, מפני שכמו בשבת, גם ביום טוב לא היה יורד מן, ובערב יום טוב היתה יורדת עבורו מנה כפולה (שו"ע תקכט, א; פניני הלכה שבת ז, ג).[3]

למרות שקדושת השבת יתירה מקדושת החגים, מצווה להרבות במאכלי החג ולהדר בבגדי החג יותר מאשר בשבת, משום מצוות "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", כמבואר בהלכה הבאה.


[3]. על השבת והחגים נאמר שהם מקראי קודש, וכשם שמצווה לכבד את השבת ולענגה, כמפורש בישעיה נח, יג: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד", כך המצווה בחגים. כ"כ הרמב"ם הל' יו"ט ו, טז. וכן נפסק בשו"ע תקכט, א: "וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת". ועיין בפניני הלכה שבת ז, 2, שנחלקו הראשונים אם הכבוד והעונג מהתורה או מדרבנן. ומדרשת חכמים על 'מקרא קודש' משמע שהוא מהתורה, וכן דעת רמב"ן. ומנגד, מכך שהדברים נתפרשו בישעיה, משמע שאינם דאורייתא, וכ"כ רמב"ם וחינוך.

משמע מהרמב"ם שגם בחג צריכים לערוך שלוש סעודות (הל' שבת ל, ט, ולדעת הב"י אין הכרח להבין כך). למעשה, דעת רוב ככל הפוסקים שהמצווה לאכול רק שתי סעודות. וכתב הטור שכן נהג הרא"ש. וכן נפסק בשו"ע תקכט, א, תוס' יו"ט, שועה"ר, מ"ב יב. ובאר הלבוש, שמשום שמחת יום טוב לא החמירו לחייב סעודה שלישית, מפני שלפעמים יש טרחה בקיומה. וכתב החיד"א שעל פי הסוד אין מקום לשלוש סעודות בחג. ויש שכתבו להוסיף בסעודת חג תבשיל, וייחשב כמו סעודה שלישית (דעה בכלבו, הובא במ"א ומ"ב יב). ונראה שמי שנעשה רעב לקראת סוף היום, נכון שיערוך סעודה שלישית או יטעם דבר מה, שאם לא כן נמצא שהוא מצטער בחג.

לדעת רוב הראשונים מצווה לאכול לחם בכל סעודה, משום עונג יו"ט (מאירי; מחזור ויטרי; שו"ת רעק"א א), או משום שמחה (ר"י, רא"ש). אמנם לדעת תוס' (סוכה כז, א, 'אי בעי') ורשב"א, אין מצווה לאכול לחם או מצה בסעודות החג, חוץ מליל ראשון של פסח וסוכות. ועיין להלן ב, ו, ובהרחבות כאן, בדין השוכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון.

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן