ח – מצוות השמחה

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/12-01-08/

מצוות עשה לשמוח בחגים, שנאמר (דברים טז, יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". וכבר למדנו שהשבתות והחגים נקראים 'מקראי קודש', ומצווה לקדשם בסעודות ובגדים מכובדים (ספרא אמור יב, ד). ומצוות השמחה בחג באה להוסיף על מצווה זו עוד נדבך, להרבות בסעודת יום טוב יין ובשר יותר מאשר בשבת (כמבואר בהלכה הבאה). וכן מצווה להדר בבגדי יום טוב יותר מאשר בבגדי השבת, שבשבת די ללבוש בגדים מכובדים, ואילו ביום טוב מצווה ללבוש את הבגדים היפים ביותר. ואם יש צורך לקנות בגדים חגיגיים, נכון לקנות אותם לקראת החג (שו"ע תקכט, א; מ"א ד; מ"ב יב).

ארבעה חלקים ישנם למצוות השמחה: א) עיקר המצווה לעשות דבר מיוחד שיש בו שמחה יתירה, שיקרין רגשי שמחה על כל החג. וכיוון שיש הבדל בין גברים לנשים, לשמחת הגברים יש לקיים ביום החג סעודה עם יין ובשר (כמבואר בהלכה הבאה). ולשמחת הנשים יש לקנות לקראת החג בגד חדש או תכשיט חדש, ובבגד אחד מקיימים את המצווה (להלן י). כדי לשמח את הילדים יש לקנות להם ממתקים, שבהם הם שמחים ביותר. ב) החגים כמו שבת נקראים 'מקראי קודש', שמצווה לקדשם בסעודות טובות ובגדים יפים, וכיוון שבחג נוספה מצווה של שמחה, הרי שגם הגברים וגם הנשים צריכים להקפיד בחג יותר מאשר בשבת על הסעודות שיהיו טובות ועל הבגדים שיהיו יפים. וכן מצווה ללמוד תורה, שתלמודה משמח (לעיל ה). ג) כל דבר שאנשים רגילים לשמוח בו, כשירה, ריקוד וטיול – מצווה למי ששמח בו לעשותו (להלן יג). ד) מצווה להיות במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח, ולהימנע מדברים מצערים במשך כל ימי החג, ובכלל זה אסור להתאבל, להספיד ולהתענות (להלן יד).[4]

השמחה צריכה להיות בחג, ולא בדבר אחר שעלול להשכיח את שמחת החג. לפיכך אסור לישא אשה במועד, וכפי שדרשו חכמים (מו"ק ח, ב): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ ולא באשתך", שהנושא אשה שמח באשתו שמחה יתירה ואינו נותן דעתו על שמחת החג. אבל מותר לישא אשה בערב חג ולקיים את סעודות שבע הברכות בחג, מפני שבאופן זה שמחת החג עיקר, ושמחת שבע הברכות אינה פוגעת בו אלא מצטרפת אליו (שו"ע תקמו, א-ג; להלן י, ד).

למרות שמצוות "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד) נאמרה בתורה לגבי שלושת הרגלים, גם ראש השנה בכלל המצווה, מפני שהושוו כל הימים הטובים זה לזה. אלא ששמחת הרגלים יתירה, שמצווה לעלות בהם לרגל ולהקריב שלמי שמחה (מ"ב תקצז, א).


[4]. פסחים קט, א: "תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר (דברים טז): וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. במה משמחם – ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין". וזו היא מצוות השמחה היתירה. אמנם גם לנשים יש מצווה להוסיף מאכלים ולשמוח בסעודת יו"ט יותר מסעודת שבת (עיין רע"א השמטות לתשובה א; שאגת אריה סה). וגם לגברים ישנה מצווה ללבוש בחג בגדים נאים ומשמחים יותר משבת (שו"ע תקכט, א). כמו כן, למרות שהגברים מקיימים את השמחה היתירה בסעודת היום (כמבואר בהלכה הבאה), מצווה שגם בסעודת הלילה תהיה תוספת שמחה. והמקור לכל זה ממה שלמדנו בהלכה הקודמת, שהשבתות והחגים נקראו 'מקראי קודש' שצריך לקדשם "במאכל, במשתה ובכסות נקיה" (ספרא אמור יב, ד), ובחג צריך להוסיף יותר מפני שנאמר "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". הרי שבנוסף לעיקר השמחה בדבר שמשמח ביותר, יש מצווה להוסיף שמחה בכל הסעודות והבגדים, ואלו שני החלקים הראשונים במצווה. החלק השלישי אינו בכלל החלק השני, כי הוא מצוות רשות לאלה ששמחים בו, לעומת השניים הקודמים שהם מצווה וחובה לכל, ויבואר להלן יג. החלק הרביעי מבואר להלן הלכה יד.

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן