י"ז – הקבלת פני רבו ברגל

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/12-01-17/

"חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" (ר"ה טז, ב; סוכה כז, ב). טעם המצווה, כדי לכבד את הרב וללמוד ממנו תורה, ועל ידי כך זוכים להתקשר אל הרב ולקבל ממנו הדרכה ושפע רוחני. ויש במצווה זו דמיון מסוים למצוות העלייה לרגל, שאמרו חכמים: "כל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה" (ירושלמי עירובין פ"ה ה"א). והימים הקדושים ששובתים בהם ממלאכה הם הימים הראויים לכך. וכן נהגו ישראל מימים ימימה, וכפי שלמדנו מדברי בעל האשה השונמית, שבשעה שראה את אשתו הולכת אל אלישע הנביא ביום חול, שאל: "מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת" (מלכים ב' ד, כג), משמע שבימים הקדושים היו רגילים ללכת להקביל את פני הנביא או הרב (עיין בפ"ה שבת ה, טו).

עיקר מצוות הקבלת פני הרב היא לשמוע ממנו שיעורי תורה, ומסורת זו מימות משה רבינו, וכפי שאמרו חכמים (מגילה לב, א), שמשה רבנו תיקן לישראל "שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג". ועוד אמרו (ילקו"ש ויקהל ת"ח): "אמר הקב"ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים… ללמד ולהורות לישראל דברי איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בָנַי". והיו מקפידים מאוד להשתתף בדרשות הללו, ובזה היו מקיימים את מצוות הקבלת פני הרב בהידור. אמנם גם מי שמקביל את פני הרב באמירת 'חג שמח' לאחר התפילה, מקיים בדיעבד את מצוותו. ויש מהדרים לבקר אצל הרבנים בבתיהם, לשמוע מהם דברי תורה ומוסר וסיפורים על גדולי ישראל. ואם יש הרבה תלמידים שרוצים בזה, יבואו בחבורות, כדי שלא להטריח את הרב ולבטלו מתלמודו ומשמחת החג שלו עם בני משפחתו.

פירשו הראשונים, שהמצווה להקביל את פני הרב תלויה במרחק. אדם שגר קרוב לרבו, צריך להקביל את פניו בכל שבת. מי שגר רחוק יותר, צריך להקביל את פניו בכל ראש חודש. ומי שגר רחוק יותר, צריך להקביל את פניו בכל רגל (עפ"י ר"ח וריטב"א, עיין באו"ה שא, ד, 'להקביל'). ובתנאי שיחזור לישון בביתו, כי מצוות שמחת החג צריכה להיות יחד עם האשה. אבל אם כדי להקביל את פני רבו יאלץ לישון מחוץ לבית, הוא פטור מהמצווה (סוכה כז, ב). ואמנם יש נוהגים להקל בזה. ויש שלימדו עליהם זכות. ומכל מקום, כאשר הדבר מצער את האשה, אף המקילים מודים שאסור להם לנסוע בחג מחוץ לביתם. ולדעת רוב הפוסקים, גם כאשר האשה מסכימה, אין למנהג זה מקום.[9]


[9]. סוכה כז, ב: "תנו רבנן: מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל, אמר לו: אלעאי, אינך משובתי הרגל? שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב (דברים יד, כו): וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ". מקשה הגמרא, והרי "אמר רבי יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל". והשיבה: "הא דאזיל ואתי ביומיה, הא דאזיל ולא אתי ביומיה". כלומר המצווה כאשר חוזר באותו יום לביתו, וביקורתו של רבי אליעזר על מקרה שאינו חוזר. וכן פסקו הרבה ראשונים ומהם: ראבי"ה, ריא"ז, השלמה, הגמ"י, ריטב"א ומאירי. אמנם רי"ף, רמב"ם ורא"ש, לא הזכירו את התנאי שיחזור לביתו באותו יום. ויש שלמדו מכך, שלדעתם רק לר' אליעזר חייבים לחזור, אבל להלכה המצווה היא גם כשאין חוזרים באותו יום הביתה (כסף משנה על הרמב"ם הל' ת"ת ה, ז, חיד"א, ושפת אמת). ועל כך סמכו המקילים (שבט סופר יז). אמנם כפי שלמדנו, לדעת רוב הראשונים, הדבר אסור, ויש אומרים שכך היא דעת כל הראשונים, שגם אלו שהשמיטו את התנאי שיחזור באותו היום לביתו מודים בזה (פר"ח, משנת יעקב). ולכן ראוי שלא להקל בזה. ומ"מ גם הרוצים להקל, רשאים בתנאי שהאשה תסכים לכך בלב שלם. וכ"כ הרב טייכטל במשנה שכיר ב, קלט. ועיין בהרחבות יז, ה.

בפשטות מצווה זו מדברי חכמים, וכ"כ פמ"ג, פני יהושע ועוד רבים. ויש שכתבו שהמצווה מהתורה (שואל ומשיב, יהודה יעלה). ואולי כוונתם שכבוד תלמידי חכמים הוא מצווה מהתורה, ומאחר שתקנו חכמים להקביל את פני הרב ברגל, הרי שבהקבלתו מקיימים מצווה מהתורה (מעין זה כתב בבכור"י תרמ, כב). בטעם המצווה כתבו רבים שהוא כדי ללמוד תורה (רמב"ן שמות כ, ז; רמ"ע מפאנו ו; פמ"ג. וכן באר בהרחבה הרב חרל"פ בבית זבול ג, כח). אמנם כתבו שמקיימים בזה גם מצוות כיבוד תלמידי חכמים (רש"י חגיגה ג, א; נו"ב מהדו"ת או"ח צד). ורבי יהונתן אייבשיץ באר שאחר החורבן, הקבלת פני הרב היא תחליף למצוות העלייה לרגל, שכן אמרו בירושלמי (עירובין פ"ה ה"א), שהמקבל פני רבו כמקבל פני שכינה (יערות דבש ח"א יב). ועיין בהרחבות יז, א-ד.

פורסם בקטגוריה א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן