י"ג – תעשה ולא מן העשוי ודין סוכה גזולה ושאולה

פורסם בקטגוריה ב - הלכות סוכה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/13-02-13/

החופר בערמה של גדיש כדי לעשות סוכה, למרות שהגדיש כשר לסכך, הסוכה פסולה, משום שכלל נקוט בידינו: "תעשה ולא מן העשוי". כלומר, צריכים לעשות את הסוכה על ידי הנחת הסכך, ולא שתיעשה מעצמה על ידי שיחפור בגדיש.

וכן צריך להקפיד על סדר בניית הסוכה, להקים תחילה את הדפנות ואח"כ להניח את הסכך. ואם הפך את הסדר והניח תחילה את הסכך, לדעת פוסקים רבים הסוכה פסולה. משום שהסוכה צריכה להיעשות על ידי הנחת הסכך, ואם הניח תחילה את הסכך, הסוכה נעשית על ידי בניית הדפנות.[18]

מותר להתקין גגון מעל הסוכה, כדי שאפשר יהיה לפורשו על הסוכה בשעת הגשמים, ולהסירו לאחר שיפסיקו לרדת, וכך יוכלו להיכנס לסוכה כשהיא יבשה. ובשעה שהגגון פרוש עליה הסוכה פסולה, מפני שהגגון חוצץ בין הסכך לשמיים, ולאחר שיסירו את הגגון הסוכה תחזור לכשרותה. אבל אם בנו את הסוכה בשעה שהגגון היה פרוש עליה, לדעת רבים הסוכה פסולה, משום שהכשר הסוכה צריך להיות על ידי הנחת הסכך ולא על ידי הסרת הגגון (ב"ח, מ"ב תרכו, יח, והרמ"א תרכו, ג, מקל).

רשאי אדם לקיים את המצווה בסוכה שאולה, שחבירו נתן לו רשות להשתמש בה (סוכה כז, ב; שו"ע תרלז, ב). ואם חבירו בעל הסוכה אינו נמצא שם, ואין דרך לבקש ממנו רשות, מותר לשבת בסוכתו, מפני שהעריכו חכמים, שנוח לו ליהודי שיעשו מצווה בממונו. אבל אם ידוע שאותו אדם מקפיד שלא יכנסו לסוכתו, או שיש חשש שמא יחזור וכשיראה שאנשים זרים יושבים בסוכתו יתבייש להיכנס אליה, ויקפיד על כך שהם תופסים לו אותה, אסור לשבת בסוכתו בלא רשות מפורשת (ט"ז ד; בכור"י ד; מ"ב ט).

אסור להקים את הסוכה בשטח פרטי בלא רשות, או בשטח ציבורי כשהציבור או נציגיו מתנגדים לכך. ואם הקים שם סוכה וישב בה, לא יברך על הישיבה בסוכה, שאין זה מברך אלא מנאץ, כיוון שהקמת הסוכה נעשתה באיסור.[19]


[18]. אם עשה את הסכך לפני הדפנות, יש פוסלים: מהרי"ל, רמ"א תרלה, א, לבוש, מ"ב י, בא"ח האזינו ב. ויש מכשירים: ב"ח, ברכ"י, בית השואבה; ערוה"ש ה; וחזו"ע עמ' לח. ומספק יש להחמיר. אם הקים תחילה דופן קטנה בגובה של טפח סמוך למקום הסכך בשיעור הנדרש לשלוש דפנות, ואח"כ הניח את הסכך, כיוון שהתחלת הקמת הדפנות קדמה לסכך, הסוכה כשרה. גובה טפח הוא השיעור המזערי לאוהל, וכך למדנו לעניין גדיש בסוכה טז, א.

[19]. המקים סוכה על שטח של חבירו או ברשות הרבים במקום שמפריע לעוברים ושבים עד שברור שהציבור ונציגיו אוסרים להקים שם סוכה, יצא בדיעבד ידי חובה, הואיל ובפועל לא גזל, שכן השטח נשאר ברשותו של חבירו או ברשותם של הרבים. אלא שהואיל והקמת הסוכה והשהייה בה באיסור – לא יברך (שו"ע תרלז, ג; מ"א תרלז, א; שועה"ר יא). ובצידי רשות הרבים במקום שאינו מפריע כמעט לעוברים ושבים, מותר להקים סוכות כמקובל, שכל זמן שלא מחו בידו, משמע שמסכימים למעשיו (באו"ה תרלז, ג, 'וכן').

הגוזל סוכה שהוקמה על עגלה וישב בה – לא יצא, שהואיל ואינה מחוברת לקרקע, אפשר לגוזלה, ואין יוצאים ידי חובה בסוכה גזולה. הגונב עצים ועשה מהם סוכה, למרות שעשה איסור, יכול לקיים בה את מצוותו בברכה. משום שתקנו חכמים (משום תקנת השבים) שאדם שגזל עצים ותקעם במבנה שהקים, ייעשו העצים שלו לגמרי ועליו לשלם את דמיהם. וכיוון שהעצים שלו בלא שום זיקה לבעליהם הקודם, הוא יכול לקיים בסוכה את המצווה בברכה (סוכה לא, א; שו"ע תרלז, ג; מ"ב טו).

פורסם בקטגוריה ב - הלכות סוכה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן