חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ט – ליל טבילה ויוצא לדרך

מצווה על האיש לפקוד את אשתו בליל טבילתה (שו"ע אה"ע עו, ד). ואם התרשל בכך, ביטל מצווה מהתורה ועבר באיסור חמור של אונאת אשתו, מפני שזה אחד מהדברים המעליבים ביותר, שאשה טובלת ונטהרת מטומאתה ובעלה אינו משתוקק להתחבר עימה. עונה זו נחשבת לאחת מהעונות הקבועות, שאם מצוותם בשתי עונות בשבוע, הרי שזו הראשונה.

מצווה על המתכוון לנסוע מביתו, לפקוד את אשתו בלילה שלפני יציאתו (שו"ע אה"ע עו, ד). וכפי שאמרו חכמים (יבמות סב, ב): "חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך", הואיל ואז ההשתוקקות לחיבור גוברת, וזהו שנאמר (איוב ה, כד): "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא". הרי שבקיום המצווה לפני היציאה לדרך הבעל נפרד מאשתו באהבה, שמחה ושלום, ועל ידי כך לא יחטאו בזמן פרידתם במחשבה או במעשה של בגידה. אמנם כאשר הנסיעה היא לצורך מצווה, וקיום העונה עלול לבטל את המצווה, אין חובה לקיים את העונה (רש"י, נמוק"י).

ואיזו היא נסיעה שיש מצוות עונה לפניה? נסיעה שגורמת לתחושת פירוד וגעגועים, כל אדם לפי מה שהוא. ובכל אופן מדובר על נסיעה של לפחות לילה אחד מחוץ לבית. וכן ברור שאם הנסיעה תימשך באופן שתתבטל עונה אחת, גם בלא תחושת געגועים, מצווה לקיים את החיבור בלילה שלפני היציאה.

וכן הדין לגבי אשה שנצרכת לנסוע מביתה, אם נסיעתה גורמת לתחושת געגועים או ביטול אחת העונות, מצווה לקיים את החיבור בלילה שלפני היציאה.

גם כאשר עונת הווסת חלה בלילה שלפני נסיעתו, מצווה לקיים את החיבור אם יפסידו עונה בנסיעתו, מפני שכל עוד לא הרגישה בפועל שהתחיל הווסת, מהתורה הם מותרים, וחכמים הם שקבעו שמצווה לפרוש בעונת הווסת, וכיוון שהחובה לקיים את החיבור לפני הנסיעה היא מהתורה, היא דוחה את מצוות הפרישה בעונת הווסת שמדברי חכמים. אמנם כאשר אפשר, מוטב לקבוע את מועד היציאה לדרך שלא בסמוך לעונת הפרישה (פנה"ל טהרת המשפחה ו, ט, 11). [8]

יש אומרים שגם בעת חזרה מנסיעה שכזו, יש מצוות עונה (זוהר בראשית נ, א; רשב"א, באה"ט או"ח רמ, יט). וכאשר מתעוררת תשוקה לכך מצד אחד מבני הזוג, לכל הדעות מצוות עונה חלה עליהם. וכך ראוי להם, שלאחר נסיעה של אחד מהם, ישתוקקו להתחבר ולקיים את המצווה בשמחה.


[8] יבמות סב, ב: "אמר ר' יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר: וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וגו'. הא מהכא נפקא? מהתם נפקא: וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ – מלמד, שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. אמר רב יוסף: לא נצרכה אלא סמוך לווסתה. וכמה? אמר רבא: עונה. והני מילי לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה – מיטרידי". לרוב הראשונים, גם בעונת הווסת, כל זמן שלא ראתה דם, חובה ליוצא לדרך לפקוד את אשתו, מפני שמצוות הפקידה מהתורה, והיא דוחה את חובת הפרישה בעונת הווסת שמדברי חכמים (רש"י, ראב"ד, ראב"ן, רמב"ן, רשב"א, רא"ה, ר"ן, רבנו ירוחם, שו"ע יו"ד קפד, י). ויש אומרים שהכוונה שייפרד ממנה בדברי חיבה ואהבה (ר"ת, רז"ה, רא"ש, או"ז). להלכה מצווה לפקוד בחיבור, והרוצים להחמיר ישנו את זמן נסיעתם כך שיוכלו לקיים את החיבור לפני כן, כמבואר בפנה"ל טהרת המשפחה ו, 11.

תפריט

דילוג לתוכן