אסור לשמש ביום, מפני שאסור לקיים את החיבור באור. ועניין זה קשור לצניעות שהיא אחת ממידותיהם של ישראל (יבמות עט, א), וכפי שאמרו חכמים (נדה יז, א): "ישראל קדושים הם ואין משמשים מטותיהם ביום". וכן אסור לשמש בלילה במקום שדולק בו אור (שו"ע או"ח רמ, יא). אמנם אין הכוונה שצריך חושך גמור, אלא גם כאשר נכנס אור הלבנה לחדר, כל זמן שאינו מאיר עליהם ממש, מותר. ויש מחמירים כשאפשר, לסגור את התריס או הווילון גם בפני אור זה (עיין מ"ב רמ, לט).
איסור זה הוא דווקא בשעת החיבור עצמו, מפני שהחיבור צריך להיות צנוע ונסתר, עמוק ונשגב, כראוי למצווה קדושה זו. ויש גם חשש שאולי עקב כך אשתו של אדם תתגנה עליו, מפני שיסוד האהבה שביניהם הוא אין סופי, הרבה מעבר ליופי החיצוני. וכאשר החיבור נעשה באור, הוא נעשה מוגבל ותלוי במראה החיצוני, ושוב אין בו ביטוי לאהבה האין סופית, והסוד והיופי הפנימי שבו עלולים להתפוגג, והאהבה שביניהם תכלה. כעין זה מצינו בתפילת עמידה, שלרוב גובה ועומק מעלתה, צריכים לאומרה בלחש, שלא כמו שאר התפילות והברכות שנאמרות בקול (עיין בתיקוני זוהר י' כה, א, שהשוו את החיבור לתפילת עמידה).
בבית אפל, גם ביום מותר לשמש, שכן מצב האור שבו דומה ללילה. ובמקרה שאנשים יכולים לקיים את החיבור ביום ביתר שמחה ואהבה, כגון שהם מכירים בעצמם שבלילה יהיו עייפים, מוטב שישמשו ביום תוך שהם מאפילים את חדרם. מסופר בתלמוד שבבית מונבז המלך נהגו כן, ושבחו אותם חכמים, על שקיימו מצוות עונה בשמחה (נדה יז, א). וכן כאשר האיש חוזר באמצע היום מהצבא או מנסיעה רחוקה, יכולים להאפיל את החדר ולשמש לכתחילה ביום. אמנם כשאין צורך או יתרון ליום, נכון לשמש בלילה, שהוא הזמן הצנוע והמתאים לכך.
בשעת הצורך, כשאין אפשרות להאפיל את החדר, מותר לתלמיד חכם לשמש ביום, ובלבד שיאפילו על גופם וראשם בשמיכה. ולשאר אנשים לא התירו זאת גם בשעת הצורך, שמא יתרשלו בכך (רמ"א או"ח רמ, יא). אבל בשעת הדחק, כשרואה אדם שיצרו גובר עליו והוא עלול להגיע לידי זרע לבטלה, מותר לכל אדם לשמש ביום, ובתנאי שיכסו את גופם וראשם בשמיכה (חכ"א קכח, ט; שעה"צ רמ, כה).
בלילה, כאשר דולק בחדר נר או נורה, אסור לשמש על ידי כיסוי בשמיכה, אלא חובה לכבות את האור. ואף בליל שבת, שאסור לכבות את האור, אסור לקיים את החיבור על ידי התכסות בשמיכה, שכן הורו חכמים שלא לשמש בחדר שדולק בו אור (שו"ע או"ח רמ, יא). אם האור מגיע מעבר למחיצה, הדין הוא כמו ביום, שבשעת הצורך תלמיד חכם יכול להקל על ידי האפלה בשמיכה, ובשעת הדחק כל אדם יכול להקל בזה (מ"ב מא). [16]
[16] לדעת רוב רובם של הראשונים והאחרונים, ובכללם רי"ף, ראב"ד, שו"ע או"ח רמ, יא, מ"א כו, ערוה"ש טז, מותר לשמש לכתחילה ביום בבית אפל. ויש אומרים שההיתר הוא רק בשעת הצורך או הדחק (כה"ח רמ, פ; דרכי טהרה כב, יג).
כתב בדרכי טהרה כב, ל, שהכיסוי בטלית צריך לכלול את כל הגוף והראש, וכ"כ בא"ח ש"ש וירא כו. ומרבנו יהונתן על הרי"ף עירובין לג, ב, משמע שדי בכיסוי הראש ורוב הגוף.
האיסור הוא לשמש באור, אבל לפני החיבור עצמו אין איסור. שכן לא מצינו איסור לבני הזוג להסתכל זה בזה בלא בגדים, זולת אותו מקום לדעת חלק מהפוסקים (נדרים כ, א-ב). הרי שהאיסור לשמש באור הוא רק בעת החיבור עצמו. וכ"כ במשכן ישראל חלק ב, עמ' עט. ועיין בדרכי טהרה כב, תשובות ותוספות ו.
בלילה, כשנר דולק, גם בהאפלת שמיכה אסור לשמש (ראב"ד, סמ"ק, ריטב"א, שו"ע או"ח רמ, יא; אה"ע כה, ה; א"ר, מ"ב רמ, לט). ואף שיש פוסקים בודדים שהקילו בזה (חיד"א בפתח עיניים לנדה יז, ב; כה"ח רמ, עא), כתבתי למעלה כדעת הפוסקים שמחמירים.
