חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יז – בפני ספרי קודש

אף שמעלת קדושת מצוות עונה גדולה עד מאוד, יש להפריד בין התחומים, מצוות עונה נעשית תוך שחרור ושמחה גופנית שפורצת גבולות, ואילו את התורה צריך ללמוד באימה וביראה, ברתת ובזיע, וכך גם צריך להתייחס לספר התורה – בכובד ראש (כמבואר להלן ג, ט). לפיכך, אסור לשמש בחדר שיש בו ספר תורה שנכתב בדיו על הקלף כדרך כתיבתו בסיני. אם אפשר – צריך להוציאו מהחדר, וכשאי אפשר להוציאו, צריך לעשות מחיצה בין הספר לבין המיטה, באופן שהספר יהיה ברשות אחרת וגם לא ייראה להם. (גובה מחיצה י' טפחים (76 ס"מ), ורוחבה ד' אמות (182 ס"מ), דרכי טהרה כב, מא).

אסור לשמש בחדר שיש בו תפילין או מזוזה או ספר קודש אחר. אבל אם יכסה אותם בשני כיסויים, מותר. כיסוי אחד יכול להיות הנרתיק הרגיל של התפילין או בית המזוזה, והכיסוי השני צריך להיות מיוחד לצורך זה. לגבי התפילין צריך לפרוש עליהם מפה, או להכניסם לתוך תיק אחר. לגבי המזוזה, נוהגים לכסותה מתחילה בשני כיסויים, כשלפחות אחד מהם אטום, ועל ידי כך מותר לשמש בחדר, וכן מותר להחליף שם חיתול לתינוק וכל כיוצא בזה.

לגבי ספרים מודפסים שמונחים בחדר או במדף הספרים, בנוסף לכריכה שלהם, נכון לכסותם בעוד כיסוי, כמו בד או נייר. בשעת הדחק, כשאין אפשרות לעשות זאת, אפשר לשמש בתנאי שיקפידו להתכסות בשמיכה, באופן שלא יהיו ערומים בפני הספרים. [17]

יש אומרים שצריך ליטול ידיים אחר התשמיש (של"ה, דרכי טהרה כד, ג). אמנם למעשה, אין חייבים לנהוג כך, והרוצים להמשיך לישון רשאים. [18]


[17] לגבי ספרים מודפסים יש כמה ספקות. א' האם ספר מודפס קדוש כמו ספר שנכתב ביד. לדעת רוב הפוסקים דינו כספר קדוש (כך דעת משאת בנימין צט; ט"ז יו"ד רעא, ח; מ"ב מ, ד, ועוד רבים. אבל חוות יאיר קפז, וא"ר מ, ב, מקילים בשעת הדחק). ב' האם הכריכה שלו נחשבת לכיסוי אחד. יש אומרים שנחשבת ככיסוי (ברכ"י, חסד לאלפים), ויש אומרים שאינה נחשבת ככיסוי (מ"א, מ"ב מ, ד). אבל בצירוף הספק הקודם אפשר להקל (כה"ח מ, יד; דרכי טהרה כב, מט; פס"ת מ, ג).
בשעת הדחק אפשר להחשיב את השמיכה שמתכסים בה ככיסוי, ואזי עם הכריכה ייחשבו כשני כיסויים, וזה בצירוף דעת הסוברים שספרים מודפסים אינם בדרגת קדושה של ספרים שנכתבו ביד (כה"ח מ, יז; דרכי טהרה כב, נז).
בדיעבד מותר לשמש בפני מזוזה שאין לה שני כיסויים, כדעת מאמ"ר מ, ב, שסובר שדין שני כיסויים נאמר על תפילין ולא על מזוזה ששם הוא מקומה, ועוד שהיא למעלה מי' טפחים. וכ"כ בשו"ת זבחי צדק או"ח מ, והלכה ברורה מ, ט.

[18] הראשונים לא הזכירו שצריך ליטול ידיים, וכן רוב האחרונים. אמנם בשו"ע או"ח ד, יח, כתב שיש אומרים שצריך ליטול ידיים אחר תשמיש המיטה. ואפשר שהתכוון למי שקם אח"כ לענייניו, ולא למי שממשיך לישון, שהוא כבר ייטול את ידיו לאחר השינה. וכ"כ בטהרת משה ג, יז, ושכן דעת הרב מאזוז. וכ"כ הרב יוסף משאש (מים חיים ב, א, ג), שלא נהגו ליטול ידיים אחר התשמיש.

תפריט

דילוג לתוכן