ז – בריאות הנפש ותיקון הנשמה

פורסם בקטגוריה ג - קדושה וכוונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/14-03-07/

עוד חשוב להוסיף, שעל ידי קיום מצוות עונה בשמחה האדם מתקן ומבריא את נפשו, מפני שכך ברא ה' את האדם, שאחד מהיצרים המרכזיים שבו הוא יצר התשוקה שבין איש לאשה. אמנם לא כל האנשים שווים בזה, יש שיצרם חזק יותר ויש פחות, אבל אצל כולם הוא קיים, ומי שאינו חש בו הוא אדם נכה מבחינה נפשית. אצל רוב האנשים יצר זה הוא החזק שביצרים, וכאשר אדם חוסם אותו, נפשו עלולה להתעקם ולהתעוות, והוא מתקשה לקיים את ייעודו כאדם. וגם לכך התכוונו חכמים כשאמרו (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם", שנאמר (בראשית ה, ב): "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". וכיוון שיצר זה חזק כל כך, הניסיון בו קשה. לכן נצרכה התורה לתת לנו כל כך הרבה מצוות כדי לכוונו ולתקנו.

ויש גברים או נשים שחושבים בטעות, שאם יחסמו את היצר הזה וימעטו בקיום העונות, יוכלו להתעלות יותר במעלות הרוחניות. אולם התוצאה עלולה להיות הפוכה, שכן פעמים שכאשר אדם אינו נותן מקום לתשוקה זו לבוא לידי ביטוי כהלכה, וחוסם את עצמו מעבר למה שצוותה התורה, הוא נופל לבסוף בחטאים חמורים של גילוי עריות. ולכן אדם שנצרך מטבעו ליותר עונות ממה שקבעו חכמים, אל יתאמץ למנוע את עצמו מכך ולנהוג כרוב העולם. וכן אשה שחשה שבעלה נצרך לזה יותר, ראוי שתעודד אותו לכך, כי כך מתאים וטוב לו, ובכך הוא שומר על קדושתו. אבל אם יחסום את עצמו מעבר למה שמתאים לו, יצר הרע עלול להתגרות בו להתעסק עם נשים זרות או עם ילדות קטנות. וכן ידוע, שפעמים רבות, החוטאים בניאוף ואינוס קטינות, לא קיימו בתקופה שלפני החטא יחסי אישות תקינים, תמידים כסדרם.4

למעלה בקודש, על ידי הכוונת יצר זה למסגרת מקודשת של נישואין, כדי להרבות אהבה ושמחה, זוכים בני הזוג להתקשר לשורש החיים. מפני שעל ידי מצוות עונה, ניצוץ אלוקי שורה בין בני הזוג ומתגלה על ידם בעולם, וכפי שאמר רבי עקיבא: "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם" (סוטה יז, א; ועי' זוהר ח"ג רע"מ לד, א). וזהו שכתבו המקובלים, שמי שאינו חש תאווה זו, חמור טוב ממנו, ואין לו אפשרות להבין שום דבר במילואו, וגם לא יוכל לאהוב את ה' באמת (ראשית חכמה שער האהבה סוף פרק ד).

וכבר למדנו (לעיל א, ה), שיסוד אמונת ישראל הוא גילוי האחדות, ועל ידי מצוות עונה, שנעשית בתשוקה ואהבה גדולה, מתגלה האחדות בעולם. שעל ידי תשוקה זו שני אנשים נפרדים מתאחדים לגמרי זה עם זה, והנשמה והגוף משתתפים יחד במצווה, ואף היצר הרע מתהפך לטובה ומתאחד עם היצר הטוב, להגביר את השמחה והאהבה שביניהם. ומתוך כך יכולים בני הזוג להתחבר אל מקור החיים ולהתעלות באמונה ולפעול לתיקון העולם וגאולתו, ומשהו מתוכם מתחבר לגמרי עם הניצוץ האלוקי, וממנו נולדים חיים חדשים, והם זוכים על ידי כך להיות שותפים עם הקב"ה בהולדת נשמה חדשה לעולם (נדה לא, א).


  1. רבים מהגברים שבוגדים וחוטאים בניאוף, מתחילים לעשות זאת לאחר תקופות שלא קיימו את העונות כסדרן, כגון בתקופות ההיריון והלידה, או כשמחמת מחושים שונים נשותיהן ביטלו את העונות. ואף פשעים של גברים שחוטאים בגילוי עריות ואינוס קטינות, בלא מעט מקרים היו יכולים להימנע על ידי קיום יחסי אישות תקינים. גם משום כך צריך להיזהר לקיים את מצוות עונה כהלכתה, הן בעונות הקבועות תמידים כסדרם, והן בעונות הנוספות כשאחד מהם משתוקק לכך (לעיל ב, ז-ח). ורק כאשר שני בני הזוג מסכימים בלב שלם לבטל עונה אחת או מספר עונות, אין בידם עבירה, אלא שהם מפסידים מצווה.

    ולכאורה למדנו להיפך, שעדיף לאדם לחסום את יצרו, ודווקא על ידי כך יתגבר עליו. "אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו – שבע, משביעו – רעב" (סוכה נב, ב). כיוצא בזה הקשה הראב"ד בשער הקדושה (הובא בטור אה"ע כה), היאך אמרו חכמים (סוטה מז, א) על היצר שטוב לקרבו בימין ולדחותו בשמאל, והרי קבעו חכמים עונות קבועות כחובה, ואם כן איך אפשר למעט אותן בשמאל דוחה. וביאר שהכוונה לעונת טיילים, שהיא בכל לילה, שרק לגביה אמרו, שבהסכמת שניהם, טוב למעט בה קצת, שלא תהיה ממש בכל לילה, אלא נכון "שיעמוד כנגד יצרו ולא ימלא כל תאוותו, אלא תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. ולא דחייה גמורה, כי שמא מתוך לוחמו עם יצרו לדחותו יבטל עונתו". עוד ביאר, שהתכוונו למי שרוצה להרבות בתשמיש יותר ממצוות עונתו, שיקרב בימין וידחה בשמאל, שלא ימלא את כל תאוותו. וכפי שמבואר בתוס' סוכה נב, ב: "משביעו – שמרבה בתשמיש ביום ובלילה". ואז הוא אינו נעשה שבע אלא רעב, שכן הוא מתמכר לגירוי הזה, כמו המכורים לסמים, שכבר לא יכולים בלא מנת הסם שלהם, ומעת לעת כדי לחוש סיפוק הם נצרכים להעלות את עוצמת הסם. ובחיבור זה כבר אין ביטוי לאהבה אלא סיפוק של התמכרות גופנית שאינה יודעת שובע. ועל זה אמרו "מרעיבו – שבע". אבל בשום אופן לא בדרך שמבטלת את מצוות התורה בעונות הקבועות, או כאשר יש התעוררות מיוחדת מעבר לעונות הקבועות.

פורסם בקטגוריה ג - קדושה וכוונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן